אמנות סידור השולחן יפן

ברוכים הבאים לירחון הקטר

לכניסה לכתבות - תרבות יפן,

גלגלו מטה ולחצו על הנושאים:

רשמי ביקור בתערוכת סידורי שולחן הבינלאומית

שנערה בטוקיו ,פברואר 2005

כתבה וצילמה : רינת לוין צ'רבין

הביקור בתערוכת סידורי השולחן הפתיע אותנו כחוויה חד פעמית בלתי נשכחת. התערוכה נערכה בטוקיו דום, אחד האולמות הגדולים בעיר, שבו נערכים על פי רוב משחקים ותחרויות ספורט בינלאומיות או מופעים של כוכבי מוזיקה מפורסמים, כמו מגרש כדור-רגל ענק. בתוך האולם הותקנו המוני דוכנים וחדרים ועל השולחנות שבתוכם הוצגו סידורי שולחן מפתיעים בצבעוניותם, מעוטרים ומקושטים להפליא , ערוכים בכלים עדינים ומעוטרים במפות ובפרחים. היו שם גם פינות של גנים יפניים דמויי אמיתיים מדהימות. הכול היה מוצג ברוח האמנות היפנית, לרוב בקו נקי ופשוט, WABI-SABI, הקרמיקה המפורסמת בצבעי כחול לבן, IMARI, הפורצלן הידוע: MITAKA, משולב בציורי מוטיבים מהטבע ומעונות השנה וכן עשוי בססגוניות רבה מאוד. הרבה חברות יפניות ומספר בינלאומיות.

שולחן האוכל הוא לב לבו של הבית בכל התרבויות. במקום זה מתאחדות המשפחות למטרות אכילה, שתייה, תכנון העתיד, ולעת חגיגה. זהו המקום שבו מושיבים את האורחים, החברים והמבקרים הקרובים ומסביבו משתעשעים, או מדיינים או מתפלספים. מקום פרטי ומכובד בחיי המשפחה – ובאשר מסביבו מונצחים ימי ההולדת, החגים הלאומיים, ימי הנישואין, החתונות ומסיבות שונות –לובש השולחן אזכסות אלגנטית– מה שאין כן בכל ארוחות הבוקר, הצהריים, הערב או התה, שאז אין הוא מתגנדר לכבודנו בלבוש פורמלי.

אצל היפנים לצד הוויזואלי של הגשת האוכל לשולחן ולסידורו האסתטי יש לא פחות חשיבות משיש לטעמו של המזון או לערכו התזונתי ולמעשה, הצד הוויזואלי הוא ראשון במעלה . המזון מוצג כלאחר מחשבה ותכנון ארכיטקטוני. הכול מסודר באופן לינארי וזוויתי סביב המנות הרכות והקשתיות של המזון המוגש. כלים של כחול לבן טהור ונקי, IMARI, קופסאות לכה שחורות וקרמיקה גולמית ומחוספסת המשמשות כמסגרת להדגשת המזון המוגש בהן.

משתמשים בהרבה דמיון לשילובים מיוחדים של שכבות, של צורות מנוגדות, צבעים ובני צבעים, דוגמאות, כלי כסף או מקלות אכילה, CHOPSTICKS ומלבן המצע שלהם, מפיות, מפות שולחן וקישוטי בד אחרים לשולחן, אפילו מגשים ומצעים מתחת לצלחות, הכול כדי להבליט את האירוע ואת עונת השנה. יש סידורי שולחן שמורכבים מהרבה כלי הגשה – מהגדול מאוד ועד הקטן והמינייטורי, ומוגשים בהם מחמצים, פולי סויה, שעועית מסוכרת ועוד מיני ג'לי. לעתים כל כלי הגשה או כוס הם בצבע, בגודל, בצורה ובסגנון אחר. בדרך כלל אין סטים של כלי אוכל, וזאת כדי להפעיל את דמיונו ומוחו של האדם, ולהביאו לידי כך שהוא בעצמו ישלים את החסר בתמונה ההרמונית הערוכה לפניו, לפי הבנתו. זה הנוהג גם בטקס התה. (ספר התה-***אפרט בהמשך, תורגם לעברית ע"י יורם קניוק.)

המנות נאכלות על פי עונות השנה והכלים נבחרים במטרה להאיר את יופיו של הטבע ולהאדיר את צבעי המזון. הרבה אנשי מקצוע פועלים לייצור שולחן מושלם ומקסים לשירות כל החושים האנושיים: הקרמיקאי, הטבח, האיכר. האורח המכובד OKYAKU-SAMA-, מקבל את מלוא הפינוק המושלם. אולי זו אחת הסיבות מדוע היפנים אינם ששים לארח בביתם. הכול צריך להיות מ ו ש ל ם. הם חוששים שמא ביתם אינו אלגנטי, יפה, גדול מספיק בעיני האורח. או שאולי הם חוששים שאינם מסוגלים לסדר שולחן מיוחד די הצורך. ולמען האמת – הסטנדרטים גבוהים מאוד.

התפיסה של HATSUMONO, מנה ראשונה דג, פרי או ירק העונה, היא המפתח לגישה היפנית כלפי מזון. תות השדה, נצרי הבמבוק, הפטריות – כל שהם מתנובת השדה הראשונה של השנה, לרבות התה מהקציר הראשון, כל אלו משתתפים בארוחה בחדווה מלאה. המארחים גאים מאוד להציג לאורחים ולבני המשפחה את היבול הראשון לפני האכילה.