פגשתי אישה גדולה מהחיים
פגשתי אישה גדולה מהחיים. שמה הוא הלימה. לפני כשנה וחצי
התחלתי לעשות עליה סרט דוקומנטרי. הסרט יוסרט בבוא הזמן
בערוץ הקהילתי של רחובות. בערוץ 98 "מכאן ".
הלימה היא אומנית. היא ציירת. היא מתפרנסת מטיפול בחתולים.
יש לה בבית פנסיון לחתולים "הוטל חתול". היא גרה במושב על
יד בית שמש.
הלימה היא אישה עצמאית, חזקה, דעתנית, חכמה, אינטיליגנטית
ובעיקר אינדיבידואליסטית ומיוחדת.
אף אחד לא יגיד לה איך לחיות את חייה, אף אחד לא ישכנע
אותה לעשות דברים שהיא אינה רוצה לעשות. והיא אינה רוצה
לעבור טיפולי כימותרפיה.
היא ראתה מה קורה לחולים שקיבלו כימותרפיה.
אבל היא גם לא רוצה למות.
היא בחרה בדרך טיפול טבעית על פי ד"ר בודוויג.
דרך הטיפול היא אך ורק באמצעות תזונה.
ללא תוספי מזון. היא עושה את הטיפול באדיקות
ראויה להערצה. והיא יודעת להנות מהטיפול. חייה הפכו להיות
חיים יפים. נטולי מתחים. היא הולכת לישון בתשע בערב. קמה
עם הנץ החמה. אוכלת אוכל צמחוני אורגני. מגדלת בעצמה את
הירקות בגינתה ואת השאר קונה ממקורות טריים וטובים. עושה
פעילות גופנית הכוללת הליכה במקומות עתירי ירוק, נקיים
מזיהום אויר, וקפיצה על טרמפולינה. משתזפת בשמש שעה
ביום, כשכמעט כל גופה חשוף, ועושה לעצמה תערובת של גבינה
אורגנית בתוספת שמן פשתן טחון, ומוסיפה למזונה זרעי פשתן
טחונים.
הלימה אינה מאפשרת לאף רופא לקלקל לה את החיים. אף רופא לא
ישכנע אותה שהיא טועה, מסתכנת, לא אחראית... כי היא יודעת
את האמת : "התחלתי בשיטת בודוויג כי ראיתי מה קרה לחולים
שעשו כימותרפיה", היא אומרת.
והיא לא עושה את זה בשקט, בדלת אמותיה. היא מוכנה להיחשף.
היא עוזרת לי בסרט. מביימת, מחפשת לוקשיינים מתאימים,
מציעה הצעות, כמו במאי -צלם מקצועי לעילא ולעילא. היא
מנהלת בלוג ב themarker, כי מבחינתה זה לא עניין פרטי. זה
עניין ציבורי.
הטיפול שבחרה, ודרך החיים שלה מצריכים לימוד מתמיד. הבנה.
והיא יודעת להקנות את הידע שרכשה. לכל דבר יש הסבר. לכל
דבר יש רציונל. היא אינה משאירה שום דבר לספק או לתהייה.
זה לא הוקוס פוקוס זו עבודה קשה. צריך משמעת עצמית,
מודעות, עיקשות, התמדה, מסירות - ובזה היא נחנה בשפע .
אני שמחה שזכיתי להכיר את האישה הנפלאה הזאת.
מחזיקה לך אצבעות, הלימה.
