|
חוויה מתקנת
או ספר מאת אליזבט גילברט
"לאכול,להתפלל,לאהוב"
מאת:עדה שנים
אליזבט גילברט היא עיתונאית אמריקאית שרואינה אצל אופרה וינפרי.
היא כותבת על חוויותיה כאישה גרושה המחפשת את עצמה
בשלושה רבדים; הפיזי, הפסיכולוגי והרוחני.
בשבילי ובשביל אליזבט החיפוש העצמי שלה והקריאה בספרה
הן חוויה מתקנת.
היא אומרת בספר
בשיא הפשטות שאושרה אינו תלוי בשום דבר ובאף אחד.
באיטליה היא אוכלת טוב, היא אוכלת מכל הבא ליד. היא
נהנית מכל ביס ומשמינה להנאתה. בהודו היא מתפללת לאלוהים,
שההגדרה שלו בכלל לא מעניינת אותה. ובאינדונזיה היא מוצאת את
אהבתה. את האיש שאוהב אותה באמת.
באינדונזיה היא לומדת בעיקר על האהבה לחיים בכלל. ואז
היא פוגשת את האהבה שאינה תלויה בשום אדם ובשום דבר.
שלוש
הארצות שהיא מתיירת בהן מתחילות באות I באנגלית. ומתורגמות ל
"אני ". אליזבט קונה את אושרה אחרי
שיצאה מנישואיה בשן ועין. היא משאירה לבעלה הכל. את התמלוגים
על הספר הזה, שהפך לרב מכר היא לא הסכימה לתת לבעלה. אבל את כל
השאר היא נתנה לו. האושר שלה הוא החופש שלה לצאת להרפתקאות
יוצאות דופן ברחבי העולם, ולממן אותן בעצמה. היא אינה נאחזת
בשום דבר, היא מקרצפת את רצפת האשרם בהודו, עושה מדיטציות תוך
סבל גופני ונפשי עד שסוף סוף היא מרגישה את האנרגיה המתפסת
בגופה דרך עמוד השידרה ומגיעה לחוויה הנכספת של פגישה עם
אלוהים. והיא אומרת לנו, הקוראים: "אלוהים נמצא בתוכך כעצמך ","
איש נבון דומה לעצמו תמיד ".
בשבילי הספר היה חוויה מתקנת כיוון שקשה לי מאוד לקרוא :"ספרות
יפה ". מאז שסיימתי את לימודי באוניברסיטת תל אביב בחוגים לשון
עברית וספרות עברית לא פתחתי ספר המוגדר כספרות יפה.
כלומר לא ספר המספר סיפור. משום מה, כאשר נתקלתי בספר
בחנות הספרים לא נבהלתי מרצף העמודים והפרקים ומהספור הארוך
וקניתי אותו. ויצאתי יחד עם המספרת
להרפתקאות שלה. טיול מהכורסה. דרך
המילה הכתובה, אל הדימיון הפרטי שלי, הנענה להנחייתה של הסופרת
המוכשרת הזאת, שלא לוקחת את עצמה ברצינות גדולה מידי, ובשום
אופן אינה מזלזלת במשימת חייה למצוא את אלוהים בתוכה, את
אושרה, ולשתף את הקורא במשימה זו.
אני
מזדהה עם אליזבט בגלל שני דברים עיקריים האחד היותה אישה,
והשני האומץ שלה להיות לבד בעולם. הלבד שלה הוא כמו הלבד שלי,
האישה שבה היא כמו האישה שבי. אבל מפרידים בינינו הרבה מים של
אוקינוסים, מילים בשפות שונות ושנים
רבות. המילה היחידה באיטלקית שיודע פיליפה, האיש שאוהב אותה
היא: " Attraversiamo" שפרושה "בו נחצה ". נחצה את
הכביש הסואן, את המים הסוערים, את השבילים הלא מוגדרים ולא
נפחד. אותו פיליפה, האוהב העשוי ללא חת מלמד אותה שיעור נוסף:
אוסטרליה, אמריקה, באלי ברזיל (שילוב של ארבע הארצות שיהיו
מוקד חייהם ביחד) הוא א' א' ב' ב' - כמו שיר קלסי, כמו פסוקית
מחורזת. והיא מסיימת את ספרה המקסים במילים : מוטב להשלים עם
כך שהנדיבות האנושית ענקית ומופלאה, ופשוט להמשיך להגיד תודה
רבה כל הזמן ומכל הלב כל עוד יש לנו קול.
למידע נוסף פנו אל
:adashanim@gmail.com
עדה שנים
מורה אקדמאית ללשון עברית
הכנה לבגרות
08-9471689 נייד:
050-6763975
קישורים ל"קרונות" הנוספים של עדה:
פגשתי את
ורוניקה (ירחון 46)
לאכול,להתפלל,לאהוב (ירחון 46)
הדרך לבלימת הרס עצמי
(ירחון 44)
אין תוכו כברו
(ירחון 42)
הים הוא פלסמה(ירחון 41)
מזון אורגני ומים
(ירחון 41)
סופר נני
(ירחון 39)
באושר ואושר(ירחון 37)
איפה
מוצאים את השקט
(ירחון 29)
למה לאט (ירחון 28)
מה שטוב לנסיך צ'רלס
(ירחון 26)
עוד משהו על מדעיות
ורפואה (ירחון 22)
הרפואה,המדע ואנחנו
(ירחון 20)
כי מן המים אתה ואל המים
תשוב (ירחון 17)
אימא עשר
(ירחון 16)
יום
אביב בחורף (ירחון 16)
כרוניקה של מוות ידוע מראש
(ירחון 15)
ד"ר
פיל, אני מאוהבת בך! (ירחון 14)
איפה
אני נגמר ואיפה מתחיל העולם(ירחון 13)
"תיקח
אחריות" (ירחון 11)
(ועוד בירחונים
קודמים)
|
