|
הרפואה,המדע ואנחנו
מאת:עדה שנים
הרופאים המטפלים בנו, מקבלים מאיתנו, החולים,
לפחות לתקופה מוגבלת, תקופת המחלה, את הגושפנקה המלאה, החזקה
או המרות על גופנו ובריאותנו. הבדיקות שהם עורכים, החל בבדיקות
מעבדה וכלה בצילומים למיניהם ובבדיקות פולשניות
שונות,"מעשירים" אותם בידע, שלנו, החולים אין, ונותנים יתר
תוקף למקצועיותם, למומחיותם ול"מדעיותם".
מאחורי מערכת הרפואה הממסדית האורתודוקסית
עומד החוק, ועומדת המדינה, ועומדים תקציבי ענק האמורים לשרת
אותנו, את הציבור ואת החולים.
ה"מדעיות" המואצלת על הרופאים והמקנה להם את
הזכות לטפל בנו, מצריכה דרישה וחקירה, משום שלא מדובר כאן
בבחינת "תופעות טבע" בעולם הצומח, בעולם החי, או בקוסמוס או
בכל עובדה שהיא מחוץ לגוף האדם - אלא בנו עצמנו, בגופנו.
ונשאלת השאלה, איך מגיעות התרופות
הקונווציונאליות, המסופקות על ידי חברות התרופות, לתוך גופנו?
איך, למרות תופעות הלוואי הנובעות מרעילותן
של התרופות, אנחנו רצים לרופא כדי שירשום לנו את התרופות,
ומוכנים לשלם על כך? ומי קובע בעבורנו, שהתרופות אכן מרפאות?
כדי לברר לעצמי את שאלת ה"מדעיות" או המחקר
המדעי עיינתי בספר "אאוטסיידרים ומורדים אחרים" (הוצאת
ידיעות אחרונות, 2006) : פילוסוף המדע פייראבנד טוען בספר
זה כי המדע הוא אידאולוגיה המגבילה את חופש הבחירה של האדם.
הוא תוקף את ההילה המדעית של המדען, וטוען שלא רק שהמדע אינו
מדעי, אלא שהוא בעקרו מיתוס, וכי מה שגרם למדע לפרוץ מקיבעון,
מאיבון וממחזור של תזות ישנות הייתה דווקא האינטואיציה של
גורמים אשר באו מחוץ לממסד האקדמי, ומה שנורא בהתייחסות המדע
ואנשי המדע לעצמם, זו היומרה לאובייקטיביות והתחושה שהגישה
המדעית הינה חסרת פניות. לדברי אותו פילוסוף, הסכנה של המדע
היא כפולה: חוסר אובייקטיביות וגם יומרה לאובייקטיביות -
הצירוף של שניהם הינו קטלני.
בספר "חכמת ההמונים"(מאת ג'יימס סורוביצקי,
הוצאת כתר, 2006) נכתב: הבחירות שעושים המדענים אינן
תמימות. הן מבוססות על אינטרסים של הקהילה, שבה הם חיים, וחלק
גדול מ"המחקר המדעי" ממומן בידי ממשלות ומענקים המגיעים מחברות
מסחריות. שואל המחבר: האם יכול המדע המערבי להמשיך ולשגשג גם
בתקופה, שהמאמצים המדעיים נעשים יותר ויותר מסחריים?
ככל שגדל החלק של המחקר המדעי, הממומן על ידי
חברות עסקיות, עלול אופי השיח המדעי להשתנות. הוא כבר אינו
"אובייקטיבי", נטול משוא פנים, ניטרלי וענייני, כפי שהיינו
רוצים להאמין.
אם נבחן את תוצאות הטיפולים המוענקים לנו על
ידי מערכת הבריאות הממסדית על פי מספר המתים, נראה כי דווקא
בתקופות שבהן שובתת מערכת הבריאות - פוחת מספר המתים. זאת על
פי נתוני חברה קדישא. על פי מחקר שפורסם באוסטרליה רק 2% מחולי
הסרטן מאריכים חיים מעבר לממוצע של 5 שנים.
ולשאלה איך מגיעות התרופות ה"מדעיות" לתוך
קיבתנו?
בספר "רפואה והלכה" מתוארות שיטות
המחקר שהן סטטיסטיות מעיקרן:
לאחר ניסויים במעבדה ובבעלי חיים נערכות
בדיקות על חולים, שכבר נוסו עליהם כל הטיפולים המקובלים ללא
הצלחה. חולים סופניים, חולי סרטן, שהניסוי נועד לאפשר להם לקבל
"סיכוי נוסף" ל"הארכת חיים". התרופה הניסויית נבדקת מול
תכשירים מקובלים במטרה לבחון את מידת רעילותה וזאת כנגד קבוצת
ביקורת, שחבריה אינם מקבלים את התרופה, אלא תרופת דמה (פלצבו –
אינבו).
כלומר, חולי סרטן שאפסו סיכוייהם לחיות,
מטופלים בתרופות פלצבו ובתרופות רעילות , במטרה לבדוק את מידת
יעילותן של התרופות.
המשתנה הנבדק הוא מידת הרעילות של התרופות
במחקרים שהם במהותם סטטיסטיים.
ומי שמממן את המחקרים הן חברות התרופות.
ההיתר לניסויים בבני אדם מותנה במספר גורמים:
א. תוחלת חיים צפויה של עד שנה
ב. רוב הרופאים מסכימים שהמחלה סופנית
ג. נוסו כבר כל הטיפולים המקובלים
ד. קיימת "סבירות" שהטיפול יוכל לסייע
"סבירות" היא מונח סטטיסטי, שבו לעולם לא
יימצא קשר סיבתי ישיר בין הצלחת הטיפול או אי הצלחתו לבין שיטת
הטיפול או סוג התרופה. ולכן הוא מושג גמיש מאוד.
קבוצת חולי הסרטן גדלה מדי שנה יותר ויותר,
לא משום שהרפואה השכילה למנוע את המחלה או לרפא את המחלה.
ואותה קבוצה של חולים מיועדת בסופו של דבר להיות מוגדרת
כסופנית, בעלת תוחלת חיים של עד שנה, שכבר נוסו עליה כל
הטיפולים המקובלים - ולכן היא זאת שעליה מנוסות התרופות החדשות
לצורך בדיקת רעילותן.
זאת היא ההילה המדעית שמואצלת על הרפואה
הממסדית, ושאנחנו מממנים אותה מכיסנו באמצעות המסים ובאמצעות
קנייה ישירה של התרופות, תרופות שאינן מרפאות אותנו, אינן
מאריכות את חיינו, אך ממלאות את כיסיהן של חברות התרופות תוך
ניצול תמימותנו.
|
