|
כרוניקה של מוות ידוע מראש
כתבה: עדה שנים
חברתי מיכל הייתה אישה תוססת, אוהבת חיים ומלאת מרץ.
שנים רבות עסקה בפעילות ציבורית כראש ועד במקום
עבודתה, ודאגה לצורכי חבריה. היא פרנסה את עצמה בכבוד,דאגה לאמה בצורה
מעוררת כבוד, ודאגה בעצם לכל האנשים סביבה באופן אחראי ושקול.
לפני כשנתיים תכננו נסיעה משותפת לחו"ל.הגענו שתינו
למשרד הנסיעות והזמנו כרטיסים.
למיכל היו כאבים בבטנה, אמרה שיש לה דלקת בשלפוחית
השתן, וקיבלה אנטיביוטיקה.
זו לא הייתה דלקת בשלפוחית השתן, זה היה סרטן מסוג
מלנומה של השחלות. ואז התחיל מסע הייסורים של חברתי שנמשך כשנתיים של
טיפולים אורתודוקסיים, כמקובל במחוזותינו.
הפצרתי בה שלא להתחיל בטיפולים הקשים, האכזריים חסרי
הרחמים של הכימותרפיה והטיפולים הנוספים.
ניסיתי לשכנע אותה לפנות לד"ר דוד שדה , מומחה לריפוי
מסרטן באמצעים טבעיים, בעיקר מלנומות, שעבודתו הברוכה מגובה במחקרים
רבים. חולי סרטן רבים חבים לו את חייהם, והוא עוסק בריפוי מסרטן זה כ -
13 שנה. היא סירבה לשמוע. לא האמינה בריפוי הטבעי.
מסע הייסורים החל בטיפולי הכימותרפיה, שהחלישו אותה,
הרסו את המערכת החיסונית שלה, הרסו את מוח העצם, גרמו לאנמיה קשה
ולתופעות לוואי קשות. אחר כך הגיע תור האינטרפרון, שגם לו תופעות לוואי
קשות. אחר כך בא תור תרופה אכזרית אחרת, השונה במקצת מהאינטרפרון,
בעירוי לווריד. ככל ש"התקדמו" הטיפולים כן גדלו הגידולים והפכו להיות
מפושטים בכבד, במוח ולמעשה בכל הגוף.
בגלל אהבת החיים שלה לא ניכרו סימני הטיפולים במראה
החיצוני שלה, והאונקולוג שטיפל בה היה מחמיא לה על שהיא נראית טוב, כי
מטופלים אחרים במצבה כבר לא "נראו טוב".
אבל גם למיכל יש מאגרי חיים מוגבלים מכדי לעמוד
בכימיקלים הקשים. היא קיבלה התקף לב, אי ספיקת כליות ולאחר מאמץ החייאה
בתל השומר שוחררה לביתה כדי למות בו.
שבוע לפני מותה באתי לבקר אותה בביתה. הכימותרפיה
גרמה לה להיראות שקופה מחוסר דם.
היא לא הייתה מסוגלת להכניס דבר לפיה וקיבלה עירוי
במקום אוכל. הרזון שלה היה מבהיל.
שבועיים לפני מותה ביקשה את עזרת ד"ר דוד שדה, אך היה
מאוחר מדי. הוא הגיע לביתה ונתן לה הוראות טיפול, אך היא כבר לא הבינה
כלום. הסרטן היה מפושט במוח והטיפול הצריך מינימום כוח כדי לערוך
קניות, לבשל, לקנות תוספי מזון ולקחת אותם במינונים הנכונים - היא לא
הייתה מסוגלת לכלום.
עשרות אלפי חולים במדינתנו הקטנה והמיוסרת עוברים את
דרך הייסורים הזאת, ואינם מחפשים דרך חלופית!
תעשיית הסרטן המגלגלת מיליארדי דולרים בעולם המערבי,
משרתת אך ורק את עצמה. את חברות התרופות, מוסדות הבריאות וכל מקבלי
המשכורות למיניהם.
אילו היינו תופסים את גודל הציניות, האכזריות ותאוות
הבצע , המסתתרים מאחורי התעשייה הזאת אולי היינו מחפשים דרך חלופית, אך
הדבר נשגב מבינתנו.
רבותי, זאת היא המציאות!
לכל מי שקורא את דברי אלה אני מציעה לחפש דרכים
חלופיות. אל תסמכו על מערכת הבריאות.
קשה לעכל את העובדה שהרופא האונקולוג אינו מעוניין
באמת בטובתך, אבל זה ממש כך.
חברתי מיכל סמכה על הרופאים שיצילו את חייה, היא לא
הייתה מוכנה לבדוק שום דרך אחרת. וכשהבינה סוף סוף את טעותה הרת הגורל
כבר היה מאוחר מידי.
חברתי נפטרה אתמול בערב. אני כותבת דברים אלה הלומת
צער, אך אינני מתחרטת על אף מילה שכתבתי.
עכשיו אני הולכת ללוויה. יהי זכרה ברוך.
כל הזכויות שמורות לעדה שנים |
