|
האם אנחנו אנשים טובים
יותר על ערש דוואי?
מאת:עדה שנים
הכרתי אנשים רבים שנפטרו, ועל קברותיהם
הוקראו הספדים קורעי לב. בחלקם היו ההספדים האלה, המשבחים את
הנפטר, מוצדקים, ובחלקם היו אלה הספדים, הבאים ליפות את
המציאות ואת הנפטר.
לפני כמה שנים פגשתי ברחוב את ה"מחנך"
שלי בבית הספר היסודי. הוא היה כבר זקן, חולה ותלוי בחסדיו של
המטפל שלו, עובד זר. נזכרתי באותו מחנך כאשר עוד היה בריא
וחסון, איך היה מכה מכות נמרצות ואכזריות את התלמיד הקורבן
הקבוע שלו, מטיח את ראשו בקיר, מפיל אותו במדרגות. שנים רבות
לא יכולתי לשכוח את אכזריותו. האיש הזה היה אדם רע, ובגללו
שנאתי את בית הספר.
הרבה אנשים, שהכרתי ואשר נפטרו לא השאירו בי
שום זכר, הגורם לי להרגיש בחסרונם, להיפך, הם השאירו אחריהם
טעם רע וזכרונות קשים. לעומתם ישנם אנשים שנפטרו שהייתי רוצה
שיהיו איתנו , שיחיו 300 שנה. טוב ליבם, יושרם, תרומתם לזולתם
ולסביבתם, חכמתם, יופיים הפנימי, כשרונותיהם – כל אלה חסרים
לי.
לפעמים אני שואלת את עצמי האם על ערש דוואי
מגיעים האנשים לתובנות חדשות על החיים ?
האם הם הופכים להיות טובים יותר? נדיבים
יותר? אנושיים יותר?
את התשובה אני מקבלת מפעם לפעם כאשר אני
נתקלת באנשים החולים במחלה סופנית. ונחשו מה התשובה?
לא. הם נשארים בדיוק אותם אנשים שהיו
לפני מחלתם. דבר אינו משתנה בהם. לא קורה בנפשם דבר הגורם להם
להיות יותר טובים, פחות אנוכיים, יותר ישרים.
אישה החולה עכשיו בסרטן, ואשר הכרתי אותה זמן
רב וקבלתי מושג מה על התנהלותה בתוך משפחתה ומחוץ למשפחתה והיא
היום על ערש דוואי לא שינתה במאום את התנהגותה: היא תמות בדיוק
כפי שהיא חיה. צר לי להודות בפני הקוראים את הכתבה הזאת, כי
אין בליבי עליה. קשה לי להיות "רחומה", כי הדבר ידרוש ממני לא
להיות לא כנה. ויסלחו לי כל הרחמנים. כל אלה המרחמים עליה, על
ילדיה ועל משפחתה.
ביום מן הימים גם אני אעמוד לפני בית דין של
מעלה ושל מטה וייתכן שגם עבורי לא תימצא אותה חמלה, אני
מוכנה להודות כי אני לא מלאך.
אך אני עושה כמיטב יכולתי.
"במשפט תבוא דרכנו
ויוגד מתי שרינו
ומתי עלה צדקנו
עשרה לסטים היינו
עוד יגיע ליל דיננו
דין החף והאשם
בבוא עת נאמר :הננו.
רק עוד אין קורא בשם"
(אלתרמן , עיר היונה )
עדה שנים
מורה אקדמאית ללשון עברית
הכנה לבגרות
08-9471689 נייד:
050-6763975
קישורים ל"קרונות" הנוספים של עדה:
איפה
מוצאים את השקט
(ירחון 29)
למה לאט (ירחון 28)
מה שטוב לנסיך צ'רלס
(ירחון 26)
עוד משהו על מדעיות
ורפואה (ירחון 22)
הרפואה,המדע ואנחנו
(ירחון 20)
כי מן המים אתה ואל המים
תשוב (ירחון 17)
אימא עשר
(ירחון 16)
יום
אביב בחורף (ירחון 16)
כרוניקה של מוות ידוע מראש
(ירחון 15)
ד"ר
פיל, אני מאוהבת בך! (ירחון 14)
איפה
אני נגמר ואיפה מתחיל העולם(ירחון 13)
"תיקח
אחריות" (ירחון 11)
(ועוד בירחונים
קודמים)
|
