|
40 – מה יש בו במספר הזה?
מאת נטע כפרי אומנית פנג שואי
ומטפלת בפרחי באך
לכתבה מהו פנג שואי
לחץ כאן
בחודש
פברואר מלאו לי 40 וכבר מספר שבועות אני מתהלכת, נוסעת ומהרהרת
במשמעות
הגיל
הזה – 40.
את "משבר גיל ה -
40" עברתי כבר בגיל 35 והאמת
שנכון להיום אני מרגישה שאני רק הולכת ומשתבחת עם הזמן. אז מה יש
במספר הזה, בגיל הזה, שבכל זאת מעלה לנו ובנו שאלות?
בין התהיות והמחשבות הראשונות שקפצו מיד לראשי,
היה מהלך בני ישראל 40 שנה במדבר. אבל אז, ציפיתי, שבני ישראל,
יגיעו לארץ המובטחת, לנחלה ולמנוחה, אך נדמה כי הם רק אז התחילו
במלחמתם האמיתית.
חיפשתי קצת במקורות ומצאתי כי בתנ"ך המספר 40
מופיע 130 פעמים ולא תמיד כערך נומרי, אלא יותר כערך רעיוני.
- 40 שנות הליכה במדבר
- 40 יום ו- 40 לילה - המבול
- 40 יום שהה משה על ההר לקבל את הלוחות הראשונים
- ותשקוט הארץ 40 שנה
- 40 שבועות הריון ועוד ועוד ועוד ( 130 פעמים).
כערך רעיוני, המספר 40 קשור ליצירה או למשך זמן
הבשלות הדרוש לשינוי או ליצירת דבר מה. המספר 40 נתפס כתקופה שלמה
וארוכה כמו סיום של דבר אחד והתחלה של משהו חדש וייתכן שעל כן הוא
כל כך מבהיל.
בני ישראל הלכו 40 שנה במדבר בכדי שהדור שיצא
ממצרים יתחלף בדור חדש, דור שאין עבדות בלבו, דור שמסוגל לשאת ראשו
ולראות מעבר לתלאות היום יום את העתיד הנכון לו.
בזמן לכתם במדבר, לא היו כלל בעיות ודאגות פרנסה,
ביטחון, משטר או חקיקה על כתפי העם, את הכול סיפק האלוהים. לא
הייתה שום התנסות מעשית וארצית של קיום התורה. כל הצרכים סופקו מן
השמים, כולל צרכים בסיסיים כמו מזון.
לאחר 40 שנה, עם כניסת בני ישראל לארץ המובטחת
צצו בעיות יומיומיות: כיבוש, חלוקת הארץ, בעיות כלכליות, עיבוד
השדות, בניית בתים ואף שאלת המשטר היוותה בעיה לא קטנה. כלומר,
הגיע שלב יישום הפרטים, הלכה למעשה.
בעיה נוספת שעמדה בפני העם, הייתה גיבוש הזהות
הלאומית והתרבותית. עם ישראל, היה עם עם זהות של עבדים ותפיסה
שלילית כלפי עצמם במצרים, וזהות זו השתנתה לחיוב בזמן לכתם במדבר,
אך במדבר העם היה לבדו. משנכנס העם לארץ כנען הוא נכנס לסביבה
ששכנו בה עמים אחרים, תרבויות ודתות שונות וההתמודדות הפכה להיות
גם במישור הזהות הייחודית לו.
ואיך כל זה קשור אלי? אלינו? בני ה ־40 או אלו
שעוברים את "משבר גיל ה ־40" (עוד לפני גיל 40)?
בזמן לידתנו, אנו בעצם כמו דור המדבר. חסרי
דאגות, טרדות של משטר, פרנסה, ביטחון. אנחנו גדלים לתוך המשפחה
שלנו, השבט שלנו, כל צרכינו מסופקים ואנו מקבלים עלינו ללא שאלות
את הזהות, הנורמות והחוקים השבטיים שלנו. עם הזמן, גם כשאנו גדלים
ונדמה כי אנו מפתחים זהות משל עצמנו, רובנו עדיין מתנהלים לפי אותם
קודים שמצופים מאיתנו. הולכים לצבא, טיול תרמילאים, לימודים,
מתחתנים, מקימים משפחה, אומנם אנחנו כבר בוחרים ומשפיעים על המשטר,
אנחנו טרודים בבעיות פרנסה, מקצוע ואחריות, אך נדמה, כי אצל רובנו
הדברים לא כל כך מגיעים מתוך זהות עצמית ובחירה ברורה אלא יותר
מתוך התנהלות אוטומטית של מערכת הציפיות הסביבתית שלנו.
ואז, הוא מגיע, המשבר. משבר גיל ה - 40 שרב
עניינו הוא שאלת הזהות העצמית שלנו. מי אני? מי אני חושב שאני? האם
המקצוע? העיסוקים? המשפחה? הסביבה? האם הם תואמים את הרצון העצמי
שלי? וככל שהפער בין העצמי שלי לבין המציאות שלי גדול יותר, כך
המשבר עמוק יותר.
השאלות צפות, הרצון לשינוי גדול מאי פעם ואיתו
מגיעה האחריות. האחריות האמיתית. האחריות על עצמי. האחריות לזהות
ולהיזכר מי אני ולנקוט בצעדים ובפעולות הנדרשות להתחבר לעצמנו.
זהו, נגמר עידן האשמות – הוא ככה, בגללו, והיא ככה – בגללה, והמצב
הכלכלי בארץ והמתח הנובע מהמצב הביטחוני. זהו השלב שבו אנו צריכים
לעמוד מול עצמנו, להוריד את המסכות, חשופים לגמרי על אף הפחד שנמצא
שם תמיד, מהשינוי, ממה שנגלה, ולקחת אחריות!!! האם אין זה ערכו
הרעיוני של המספר 40? – סוף עידן ותחילתו של עידן חדש? או במילים
אחרות, זמן בשלות הדרוש לשינוי או ליצירת דבר מה?
האם אין זה שלב של כניסה לעולם חדש שבו אנו
צריכים לעמוד זקופי גב על מי שאנחנו? לזהות את הכישורים והאיכויות
שלנו, את הייחודיות שבנו, ללכת עד הסוף עם הבחירות שלנו, להסב
מקצוע לתחום המתאים (אם יש צורך) ולהתחיל עידן חדש?
האם אין זו תקופה חדשה של מימוש עצמי, ביטוי עצמי
מלא בסיפוק, עוצמה, שמחה ואהבה? והאם כל זה לא מספיק בשביל להרגיש
משהו בבטן, כשפתאום אתנו חוגגים את יום הולדתנו ה – 40?
|
