|
המשך מהירחון הקודם
סיפורי חיים - הגשמת החלום הציוני
"למדתי
שנחוצה לנו ארץ שלנו"
נעורים
מסיפורו של מרדכי שפירא - נולד בשנת 1909 בזמן שלמדתי תפרות, עבדתי אצל יהודי שבית
המלאכה שלו היה אצל בעל בית מסחר גדול לעורות. יהודי אמיד שהיו לו בית ובית
מסחר גדולים, הסוחר הזה החזיק אצלו חצרן לפי חוק, החצרן היה אחראי לניקיון
החצר עד לכביש. היה נהוג ששוטרים עברו סביב העיר ולכל בעל בית העירו על
הניקיון. בעל בית שלא היה לו חצרן היה מנקה בעצמו את השטח, במטאטא שלו.
יום
אחד הגיע שוטר לבית המסחר לעורות שבו עבדתי, קרא לבעל הבית ואמר לו:"תנקה
את השטח". לא רבים היו כמו בעל הבית הזה, בדרך כלל הייתי רואה איך בשפל רוח
כל אחד היה מתרפס ואומר:" טוב טוב, בבקשה, אני כבר מנקה וזה יהיה בסדר" בעל
הבית הזה כעס על השוטר כי השוטר ידע יפה שהניקיון חל על החצרן. השוטר אמר
לו עוד פעם:" למה אתה לא מנקה?" האיש התרגז, נכנס לחנות, לקח מטאטא, יצא
החוצה, נתן בידו של השוטר ואמר לו:" תנקה, תנקה אתה ולא אני, אתה בא להגיד
לי שאני אנקה, יש לך את החוצפה". עמדנו נדהמים, באיזה גאווה עמד היהודי מול
השוטר. תמיד ראיתי את ההפך, את השפל רוח מול השוטר ומול החוק.
מקרה מאד קשה
נוסף היה בעירה. שני יהודים בעלי אמצעים, מהעשירים ביותר בעיירה, עשו
שותפות עם גורם ממשלתי מסויים, סימנו לו מאיזה בעלי בתים שיקחו עוד 25% או
איזה 30% יותר מהתעריף שהיה צריך לקחת ואת היתר חילקו בינהם. ככה זה נמשך
כמה שנים. היהודים האלו, שילמו לגובה יותר ממה שהיה צריך, ששילמו לגובה
התרגזו מאד ולא ידעו מה קורה פה. הם ידעו בביטחון שהם צריכים לשלם פחות לפי
התעריפים שהיו מקובלים כל הזמן. הם ידעו בדיוק כמה שהם צריכים לשלם. פעם
אחת הם עלו לעיירה ובדקו את החשבונות ושם הופיע פחות, הם הלכו ופנו
לשלטונות היותר גבוהים. השלטונות אסרו את הגובה הזה ושני היהודים האלו
כשנודע להם הדבר התחבאו והספיקו לברוח לחו"ל לבל יתפסו. כך התגלה מעשה מרמה
גדול ומאד מכוער.
גם דברים כאלו היו בין היהודים, לא היה מספיק המוקש
הנוצרי והשלטון הלא סמפטי לגבי היהודים, אז נמצאו יהודים שעוד הכבידו על
האחרים. שוטר אחד, שונא ישראל גדול מאד, חיפש בכל מקרה מתחת לציפורניים,
איך לעשות רע ליהודים. הוא התנהג בצורה כזאת דרסטית שהיהודים, בייחוד
הצעירים, התארגנו והחליטו לעשות איתו סוף. לילה אחד ארבעה עד חמישה בחורים,
החליטו בינהם להלביש לו שק על הראש ולהכות אותו ככה, שהוא יזכור לכל החיים.
כך היה ועשו לו את זה. השוטר הזה חלה במחלת שינה וישן איזה חודשיים כשהוא
קם, כבר לא יכול היה להיות שוטר. אחר כך הוא קיבל עוד מחלה קשה, כנראה
שנפגע בראש והרבה זמן כבר לא חי. ככה גמרו איתו.
אני מוכרח לספר עוד מקרה שהיה בעיירה והשפיע עלי מאד. זה כבר היה יותר
מאוחר, לפני שנסעתי להכשרה. יהודי אחד, בן עיר שלנו שחי באמריקה, חזר משם
עם הרבה כסף והחליט לבנות כמה בתים בעיירה. הוא בנה בית אחד גדול בין כמה
קומות ועוד בית. בעיירה, שהייתה לא גדולה, התפשטה די מהר השמועה על היהודי
שחזר מאמריקה, הביא הרבה כסף ובונה בתים. באחד הלילות הגיעו אליו שודדים,
נכנסו לבית שלו ושדדו לו הרבה כסף ועדיים בסכומים גדולים מאד. למחרת היהודי
פנה למשטרה. במשטרה דחו אותו בהלוך ושוב ואמרו לו:"אנחנו מחפשים, נראה".
הוא ראה שהשוטרים לא מתייחסים ברצינות לשוד הזה ולא יכול היה לתפוס את
העניין. מה הולך פה? הוא החליט לנסוע לשלטונות היותר גבוהים בלובלין. משם
שלחו שני בלשים שהתחילו לחקור באופן יסודי והגיעו למסקנה שהשודד הראשי הוא
ראש המשטרה בעיר שלנו. הוא הודה בכך, באו אסרו אותו ומצאו אצלו את כל הרכוש
הגנוב והחזירו ליהודי. אחר כך היהודים סיפרו שאת ראש המשטרה הזה במקום
להכניס לבית סוהר העבירו לעיר אחרת להיות ראש משטרה. בזה נגמר העניין.
ראיתי שיש איפה ואיפה לגבי היהודים. אפילו כאשר רצחו אותם השלטונות
התייחסו לזה בקלות, גם במשפט וויתרו לרוצחים ופתרו אותם רק בכמה שנות מאסר.
השופטים לא התייחסו בכובד ראש למשפטים על רצח יהודים ופטרו את הרוצחים
מעונשם. המקרים הקונקרטיים האלו השפיעו עלי וחיזקו את דעתי. החלטתי שאני
אעמוד בכל הקשיים שרק אפשר, אני אעלה ארצה ואחיה בישראל, זו הדרך ואין
אחרת. |
