|
ימים רבים
/ בנבנישתי אורנה
ימים
רבים שוחה הנני
בזרם
החיים.
ולעיתים
נדמה
שחלקי
העבר דובקים
בהווה.
ודי
בדבר זה להזכרני
את
הנצחי
שפועם
בי פעימה
זוהרת.
הן
יודעת את, נשמתי
צפונות
ונסתרות
שהתודעה
הערה משתוקקת
קמעה
לגעת.
הן
יודעת את, נשמתי
זיכרונות
חוברים
כחוט
זהב
בין כל
ההיבטים.
עד יבוא
היום
והמסגרת
תהפוך
לתמצית
, לראשית
למהות.
|
והיה כי
/ בנבנישתי אורנה
והיה כי ניגר בך הצליל
וטעמו כשיכר
ותבואי קמעה למרגוע לבך
ודבריו ינקבו בך מיתרים.
הן המסר ידוע
וחיבורו מתמזג
לעתו בנבכי חלומותייך
שוזר בך תווים
שאותם תשירי בצלילי דברייך.
להסביר את שאינו מוסבר
להגיד את שאינו נאמר
לחוש את שאינו ממשי
להיות את שאינו בגשמי.
הדרך נוקבת בך גלים
מדרבנת,מושכת , מובילה.
לכי בעקבות לבך
עד כלות ההוויה. |
מהיכן באתי ולהיכן אשוב
/בנבנישתי אורנה
נשימות קטנות ומלאות
של שדות נרחבים,
מטעינות את
מרכז היבט תודעתי.
הנופים שפרושים למולי
ירוקים ירוק עד.
האדמה מפיצה ריחה,
השמש מפזזת חומה,
ותנועה מעגלית
ידועה ונצחית
מחוללת מתוכי
למרכז ההויה.
פשטות,
שמחה,
מהות,
שלווה ורוגע.
טבע טהור
איתן ונצחי
כחיים עצמם
מזכיר לי
מהיכן באתי
ולהיכן אשוב. |
