"הפראים האלה לא ייגעו בי". קראה בצרפתית אל עבר משה, שכבר ישב בסירה עם הילדים. "אין לך ברירה, אם את רוצה להגיע אל החוף", צעק לעברה. כשהגיע גל גדול היא עצמה את עיניה וחשה בידיהם של הערבים, תופסות אותה ומניפות אותה אל על.

המשפחה בת שש הנפשות (אבא, אמא, שני אחים ושתי אחיות) התמקמה בחדר אחד במלון "אשל", מלון קטן של שתי קומות ברחוב אלנבי פינת שדרות רוטשילד בבעלות הרב טבצ'ניק וחמש הבנות שלו. המשפחה היהודית חיה כך שבועות עד אשר עברו לדירה ביפו,מול משפחת מטלון, המשפחה היהודית הראשונה שהתגוררה ביפו. המגורים היו סבירים אך ליוותה אותם תחושה של ארעיות, כי למעשה היהודים התרכזו בתל אביב. משה קרסו מצא מגרש ברחוב לוינסקי פינת כפר גלעדי והקים עליו את ביתו, בתוך חודשים ספורים, בעזרת פועלים סלוניקאים. הבניין היה בן שלוש קומות, ומשפחת קרסו התמקמה בקומה השלישית.

לאחר שדאג לרשום את שני בניו בני ה- 10 וה- 8 בגימנסיה הרצליה, וללמדם עברית על ידי מורה פרטי, חיפש לעצמו משה קרסו תעסוקה. הוא הלך ליפו, מרכז העסקים, כדי למצוא חנות. באחד הרציפים ראה חנות ריקה, וערבי יושב מנמנם בפתחה. "אתה משכיר את החנות?" רעם משה קרסו בקולו בטורקית, והערבי, זכר השלטון הטורקי האכזרי עדיין חרות בראשו, קפץ ממקומו בבהלה מסוימת.

"לא, אני קונה תבואות מפלחים אחרי הקציר, מאחסן אותם בחנות, ומוכר לאט לאט" , הסביר.

"כמה אפשר להרוויח מכך?"

"150-100 לירות בעונה".

"בוא נעשה עסק ביחד", הציע משה קרסו. " אני אשקיע כסף ביבול".

"יש לך כסף?" שאל הערבי החשדנות.

"כמה צריך ?"

"1000 לירות".

"יש".

השנים תקעו כף. העסק הראשון של משה קרסו בפלשתינה קם והיה. בתוך כמה חודשים הצליחו למכור את כל הסחורה והרוויחו 60 לירות כל אחד. ואז - השותף הערבי סגר את החנות.

"מה אתה עושה?, מדוע אינך ממשיך? אפשר להרוויח עוד כסף" שאל משה.

"עשיתי 60 לירות זה מספיק לי יש לי את המשק שלי בכפר ויש לי פרנסה, אז למה לי לעבוד קשה. אשתי מטפלת במשק ואני מבלה את זמני בבית קפה".

"אז תשכיר לי את החנות. אני רוצה להמשיך לעבוד". "לא ולא. אם אתה רוצה ניפגש כאן שוב בשנה הבאה".

לעמוד הראשי