|
חיים חדשים נולדים בבטנה של בתי איריס
כתבה חנה זוהר (19.9.99)
יום אחד בישרה לי איריס בתי כי היא בהיריון, ומיד דמיינתי
את הזרע הקטן נובט ואיך מתחילים לזרום חיים חדשים בתוכו, עוד בטרם בא
לאוויר העולם. ראיתי בדמיוני
את העובר הקטן שוחה בתוך נאדית המים שמגוננת עליו ושומרת עליו שלא
יאונה לו כל רע, ועוזרת
לו לגדול ולהתפתח עד אשר יהיה מוכן ומזומן להתמודד עם העולם שבחוץ.
בתי איריס כבר מעניקה לו המון אהבה ומגדלת אותו בבטנה בדחילו ורחימו
ובתשומת לב מרובה.
וכל המשפחה עוטפת אותו בהתרגשות ובציפיות שמעוררות עניין חדש בשגרת
החיים שלנו, הסובבת במסלול המוכר של הרגלים ישנים, ועל כן רצוי להכניס
בהם מדי פעם גם משאבי רוח מעניינים ומרעננים.
התרגשתי מאוד מהעובדה שבתי איריס נכנסת לתקופה חדשה בחייה, תקופה המלאה
ציפיות והפתעות, וגם אני שמחתי שעוד מעט קט אהיה סבתא לחמישה נכדים, כי
עד היום ידעתי לספור רק עד ארבע והייתי גאה בך הצעיר שבנכדיי, בחוכמתך
ובכישרונותיך, ובך יהודית הייתה גאוותי על כך שאין נכדה יותר מתוקה
ממך בעולם, יותר בעלת חשיבה מעמיקה
ובוגרת ממך בעולם . והנה יתאסף נכד או נכדה חדשים עליהם, נכד, שעם דנ"א
כזה מוצלח
יש כל הסיכויים שגם הוא או היא יהיו חכמים ויפים ויוסיפו שמחה למשפחה.
אבל אתה יודע מה נכדי , אין לך מה למהר לצאת כל כך מהר לאוויר העולם,
כי עכשיו טוב לך ואתה נהנה מהרחם המגוננת ,מגן עדן, ודע לך שהחיים בחוץ
יודעים לפעמים להיות אכזרים וקשים. חיים שיש בהם גם שמחה וגם דמעה. אך
אתם, אמירי ויהודית, תושיטו לאחיכם או לאחותכם ידיים, וכולכם ביחד תחיו
באושר ועושר מבלי שתחסר אהבה בביתכם. כן, שכחתי את בילי החמודה, שגם
היא שייכת למשפחה ואפילו שהיא לא יודעת לדבר ורק מכשכשת בזנבה, היא
יודעת להעניק שמחה לכל הסובבים אותה.
את, נכדתי, או אתה – נכדי, אתם יודעים, שמי שהכי שמח הוא אבא משה,
שלולא הוא לא היית את, או אתה, קורמים עור וגידים ולא היית את, או אתה,
באים לעולם. כל המשפחה מצפה ליום המאושר שסוף סוף תראה/אי לנו את פניך/נייך
המתוקות ונוכל לחבק אותך בזהירות ואני ארגיש שוב סבתא צעירה. |
