לעמוד הראשי

החיים בתל אביב הקטנה, שנות ה-20 וה- 30

(סיפור אמיתי)

 מזיכרונותיו של חיים קרסו

חיים קרסו , מבניה של משפחת קרסו הידועה, מוותיקות היישוב היהודי ביפו תל אביב, מעלה כאן על הכתב פרק מתולדות חייה של משפחתו, כפי שהם שלובים ובאים לידי ביטוי בתולדות חייה של המדינה שבדרך, ובעיקר בתולדות חיי היישוב היהודי ביפו תל אביב. חיים קרסו, יליד 1914, עלה ארצה מסלוניקי, יוון, ב-1924 , והוא בן עשר. סיפורו , המועלה כאן לראשונה, משקף באורח מרתק, חי ואותנטי את אורחות החיים דאז, של יהודים וערבים גם יחד, ואת חבלי קליטתם וניסיונות הסתגלותם של בני משפחתו ושכניהם אל תנאי הארץ ואל תושביה, חרף השוני.

 

תחילת תעשיית הטקסטיל בארץ

משה קרסו, סוחר עשיר בסלוניקי, יוון, עלה ארצה עם משפחתו בשנת 1924 והתיישב בתל אביב. את העסק הראשון הוא עשה באותה שנה בשותפות עם ערבי בעל מחסן תבואות בנמל יפו. לאחר מכן נכנס לשותפות עם מוסא מטלון, יהודי תושב יפו, דור חמישי בארץ, ברכישת אדמות מערבים, חלוקה למגרשים ומכירתם לעולים חדשים.

אך משה קרסו שאף להיכנס לעסקי התעשייה. הוא הבחין כי יוכל לתרום הרבה לפיתוח הארץ על ידי העסקת עולים חדשים שהתקשו למצוא עבודה בארץ, לא מפותחת כפי שהיתה באותן שנים.

הזדמנות כזו התגלגלה לידו במקרה בשנת 1927 , כאשר יצא בוקר אחד מביתו שברחוב לווינסקי, פינת כפר גלעדי, וחלף לתומו ליד חנות ברחוב הקישון, חנות שלא הבחין בה קודם. בפנים, כך ראה, עמלו פועלים ליד מכונות סריגה. מתוך סקרנות הוא נכנס לחנות וראה שהם מייצרים גופיות, תחתונים ובגדי ים מחוטי כותנה מאיכות מעולה. הוא פתח בשיחה עם בעל החנות ושאל אותו אם הוא מעוניין בשותף, שישקיע מכספו, כדי שיוכלו יחדיו להקים מפעל רציני במקום החנות הקטנה. כמובן שהאיש הסכים.

בעל החנות, כך התברר, היה מר רוטלוי, עולה מפולניה מהעיר לודז', מומחה בתעשיית טקסטיל, לשעבר בעל מפעל דומה בלודז', גדול בהרבה. הוקמה שותפות. משה קרסו רכש מגרש גדול בסוף רחוב נחלת בנימין,לא רחוק מרחוב סלמה, והקים עליו את בניין בית החרושת. מר רוטלוי נסע לגרמניה ולפולין ורכש שם את מכונות הסריגה, במימון משה קרסו, ובתוך חודשים אחדים נפתח המפעל, עם 4-5 פועלים שעבדו על כ-10 מכונות סריגה. את חוטי הכותנה רכשו ממצרים, שנודעה באיכות הכותנה שלה, מ, כך שהתוצרת של המפעל היתה מעולה.

ליד מפעל סריגה זה הקים משה קרסו עוד מפעל קטן. במפעל זהייצרו סרטי קשירה מחוטי כותנה, ששימשו לקשירת חבילות ומתנות. על כל סרט כזה היה מודפס שם החנות שמכרה את המוצר.

למנהל המפעל הקטן הזה, מינה משה קרסו את בניקו פילוסוף, קרוב של אשתו שעלה מסלוניקי ב- 1926 והתקשה למצוא עבודה.

המצב הכלכלי בארץ בשנים 1927- 1928 הלך והחמיר, ובשנת 1929 כבר התגלע משבר ממש, שהושפע מהמשבר הכלכלי שסחף את העולם כולו עם התמוטטות הבורסה האמריקאית בניו יורק.

מר רוטלוי שהיה מומחה בטקסטיל ובמכונות סריגה, ניהל את המפעל בצורה יעילה, אך המצב הכלכלי היה בכי רע. הרבה מהעולים החדשים שהגיעו בשנים 1924-1927 לא הצליחו להסתדר בארץ וחזרו לארצות מוצאם. בנוסף, גם לא היה שום ביטחון ושום היתה שום הגנה על הייצור המקומי מפני יבוא זול מהמזרח הרחוק.

יום אחד, בשבתו במשרדו, הופיע אצל משה קרסו יהודי בשם קיציס. הוא הודיע שהוא נציג ההסתדרות וכי בא לדבר איתו על שכרם של העובדים במפעל. באותו זמן שכרו של פועל יהודי היה 30 גרוש ליום, של פועל ערבי 20 גרוש ליום, ושל פועל חורני, שעבד בעיקר בעבודות סבלות בנמל חיפה, 10 גרוש ליום.

קיציס פנה אל משה קרסו ואמר לו : "אדון קרסו, אתה משלם לפועלים שלך 30 גרוש ליום. זה בקושי מספיק להם. אולי כדאי שתשקול לתת להם תוספת לשכר כדי שיוכלו לחיות טוב יותר".

אמר קרסו: " מר קיציס, השכר שאני משלם היום לפועל היהודי, הוא 50% יותר מלפועל ערב, וזה אומר שאני מפסיד כסף, אז איך אתה מבקש שאשלם להם יותר ?"

קיציס : "אדון קרסו, אתה ממילא מפסיד במפעל. מה אכפת לך אם תשלם לפועלים קצת יותר, שיהיה להם טוב. אם ממילא אתה מפסיד, אז מה אם תפסיד קצת יותר, מה זה משנה לך?"

נוכח גישה כזו מצד ההסתדרות, הגיע משה קרסו למסקנה שעסקי התעשייה בארץ הם בבעיה גדולה מאוד, ובו במקום החליט להיפטר מהמפעל. הוא קרא לרוטלוי והציע לו לקנות את חלקו במפעל. רוטלוי ענה לו שאין לו כסף מספיק לקנייה כזו, ובסופו של דבר , משה קרסו מכר לו את המפעל בתשלומים, על פני כמה שנים.

רוטלוי, לאחר שנהיה בעל הבית על כל המפעל, פיטר את רוב הפועלים והכניס לעבודה את המשפחה, כך שקיצץ את ההוצאות ויכול היה להמשיך ולהפעיל את המפעל ללא הפסדים. לימים הפך המפעל הזה למפעל הטקסטיל "רוטקס", שהוסיף ורכש מאוחר יותר גם את מפעל הטקסטיל הידוע "לודז'יה".

בינתיים, במפעל הקטן לייצור סרטי קשירה, בניקו פילוסוף הגיע למסקנה שהעבודה במפעל יותר מדי קשה. הוא עזב וחזר לסלוניקי ביוון. בדיעבד הסתבר שזה היה צעד גורלי, היות שהוא ורוב בני משפחתו נספו בשואה.

עמוד הראשי

 כל הזכויות שמורות למערכת "הקטר" 2005  
ניצה לוין  טלפקס : 03-9364272

המערכת אינה אחראית לתוכן המודעות, הכתבות, המאמרים, היצירות ולתצלומים המתפרסמים בירחון (באתר) זה והם על אחריות במפרסם בלבד.