לעמוד הראשי

 
 
 
 

לזכרה

הספד לעמית סילמן ז"ל

כתבה: רחל קוריאט

 

אנו נפרדים כאן היום מעמית שלנו שהייתה לנו אם ואחות, בת- משפחה, וחברה אהובה ויקרה שהלכה מאיתנו בחטף, והותירה אותנו יתומים, המומים וכואבים.

קשה לנו מאד הפרידה ממי שלפתע עזבה אותנו: "כי כולנו רקמה אנושית אחת חיה, ואם אחד מאיתנו הולך מעימנו משהו מת בנו, ומשהו מאיתנו נשאר איתו."

עמית הייתה פרח יפהפה ברקמה האנושית שלי ושל חבריה וחברותיה שנרקמה כאן על מפת ילדותנו ונעורינו בטירת-צבי.

היית 'הילדה הכי יפה בגן ובכיתה', 'מלכת הכיתה' תלמידה מצטיינת, מוכשרת וחכמה, אך מעל לכל היית תמיד חברה נהדרת, מפרגנת ואיכפתית, שמחה ועליזה, מלאת מרץ ואנרגיות בלתי נדלות, אך גם רצינית, קשובה ונאמנה.

בחרת לחיות את חייך במרחק של אלפי מילין מכאן בניו-יורק הרחוקה, אבל תמיד נשארת גם כאן, ובעצם מעולם לא עזבת. גם לאחר שהוריך יעקב וציפורה מחבורת המייסדים של טירת-צבי נפטרו, הקפדת לבוא לארץ לפחות פעם אחת בשנה, ולעיתים כשהזדמן לך גם יותר. בביקוריך לא שכחת אף פעם לפקוד את ערש הולדתך – את טירת-צבי שהיום אנו מביאים אותך למנוחת עולמים באדמתה. היה לך חשוב לשמור על קשר, לדרוש בשלומם של החברים הוותיקים בני הדור של הוריך, ובכלל לדעת מה חדש, מה קורה, עד שלעיתים הייתי מוצאת את עצמי מעודכנת פחות ממך בנעשה בקיבוץ... כל שנה כשהגעת לארץ היינו נפגשות לפחות פעם אחת לבילוי משותף של ארוחה, טיול, אך בעיקר לשיחות נפש על החיים כאן ושם. ילדי ואפילו נכדי הכירו ואהבו את "החברה של אמא מניו-יורק". כי אי אפשר היה שלא להתאהב בך, בחום ובאהבה ששפעו ממך, בצחוק המלא והמתגלגל, ובשמחת החיים המתפרצת ללא גבולות ומצרים.

הדעת אינה תופסת ששוב לא אקבל את האי-מייל המודיע על בואך הקרב, ולאחריו את שיחת הטלפון מהארץ המבשרת שכבר הגעת ושצריך להיפגש. הפגישה האחרונה איתך, רק לפני כמה חודשים, הייתה הנפלאה מכולן: התקבצנו בביתי בירושלים שמונה בנות מהכיתה ובילינו ערב בלתי נשכח של נוסטלגיה שבסיומו הבטחנו שהוא יהיה הראשון למסורת של מפגשים בעתיד. את היית הרוח החיה, היית כל כך שמחה ומאושרת, לא הפסקנו לצחוק, לאכול ולפטפט, ואף אחת מאיתנו לא העלתה על דעתה שיהיה זה הערב הראשון אך גם האחרון איתך, ושפשוט לא נראה אותך יותר, לא נצחק ביחד ולא נספר סיפורים מבית הילדים ומהכיתה, שאת כה היטבת לזכור אותם לפרטי פרטיהם, ולספר אותם בהומור ובכישרון המיוחדים שלך.

אך יותר מכל גדולים הצער והכאב של בני משפחתך. ולהם, לבנך האהוב בני, לאורה, לבועז ולבני ביתם שכה אהבו אותך ושאת כה אהבת אותם, אומר כאן: איבדתם אמא, אחות ובת משפחה יחידה ומיוחדת 'גדולה מהחיים', והאובדן הוא עצום, קורע את הלב, בלתי נתפס, וממאן להתנחם.

אולי תמצאו נחמה פורתא בידיעה שהשבתם את עמית למנוחת עולמים לארץ ולאדמה שכה אהבה, לצידו של בני ז"ל אחיכם האהוב שנפל במלחמת ששת הימים, ולצידם של הוריכם היקרים יעקב וציפורה ז"ל.

 היי שלום אהובה, שבת לארצך ולמולדתך, נוחי בשלום על משכבך, כולנו כבר נורא מתגעגעים.

רחל קוריאט

 

 
 

עמית סילמן נולדה בקיבוץ טירת צבי  שבעמק בית שאן.

היום 21 ביוני 2005 הוא יום השלושים לפטירתה.

יהי זכרה ברוך.

ואלו הנופים נוף ילדותה - צולם ע"י אורה גוטגליק

 
   

בדרך הביתה - לטירת צבי

   

 

ליד המעיין

 

חצר הקיבוץ - עם הזריחה

 

שורשים -ליד חדר האוכל

 

 

 

שדרות התמרים - בדרך אל

   

 

 

 

הבית בין העצים

ע"י מאגר המים מול ירדן

 כל הזכויות שמורות למערכת "הקטר" 2005  
ניצה לוין  טלפקס : 03-9364272

המערכת אינה אחראית לתוכן המודעות הכתבות ולתצלומים והם  על אחריות המפרסם בלבד