לעמוד הראשי

סיפורי חיים

סיפורה של חנה שפירא

 

הקדמה

ילדיהם של חנה ומרדכי, גדלו על סיפורי תולדות חייהם של הוריהם, שעלו ארצה מפולין, ובעיקר על סיפורי הילדות שלהם.

 לילדים, ילידי הקיבוץ, שחיו עם הוריהם בסביבה הקיבוצית המגוננת והבטוחה, נשמעו הסיפורים מוזרים, הזויים כאילו; העולם ההוא של הוריהם נראה להם רחוק, בלתי נתפס, דמיוני...

בערוב ימיהם, ובהגיעם לגיל 80, הגיעו ההורים לידי החלטה להעלות על הכתב את סיפורי ילדותם.

 הספר נוגע בתחנות העיקריות בחייהם. הוא מעלה את פרשת יתמותם, נוגע בנעוריהם בהכשרה החלוצית שהביאה לעלייתם ארצה, ומספר את סיפור חייהם בקיבוץ גבעת השלושה.

תולדות חייהם האישיים של חנה ומרדכי שפירא מנציחים חלק מזער, מגורל יהדות אירופה וממה שעתיד לקרום עור וגידים בהמשך - הגשמת החלום הציוני.

 סיפוריהם המופלאים הועלו על הכתב ישירות ממקלט-הטייפ והוגשו לנו, הקוראים, כפי שהם. לרוב הצברים, ילידי הארץ, נראית מדינת ישראל כדבר מובן מאליו, משהו שהיה קיים שם בעבורם, בעבורנו, מרגע שנולדנו. ובכל זאת , מגיע הרגע שבו אנו עוצרים, חושבים רגע, למתמלאים השתאות על היוזמה, התעוזה, הפלא: מנין היה לאנשים האלה, למודי הסבל, הכוח לקום ולבנות לנו, לעצמם, מדינה, את מדינת ישראל... ויש עוד רבים כמותם.

 

אני חייבת תודה למרדכי שהתחיל להגיד לי: "תדברי, תספרי משהו" וביקש מאוד שנספר שנינו מה שאנחנו זוכרים. אף-פעם לא התפנינו לדבר על מה שעברנו ומה שהספקנו ובאמת יש לי רצון לספר לילדים שלי, על הילדות שלי והחיים שלי עד עכשיו.

 

 


"העיקר היה הרעיון הגדול, המולדת, הצניעות, המרות, היושר והצדק"

ילדות

"ילדים תמיד מקבלים את החיים יותר קל"

נולדתי ב- 1909, בעיירה פלוטניצה בפולין. לאבא שלי קראו אשר ולאמא איידל.

במשפחה שלנו היו 8 ילדים.

המעט שאני זוכרת מאבא, לפני שהלך למלחמת העולם הראשונה ואחריה,הוא שהיה אדם מאד חסון, יפה ושמח בחלקו.במקצועו היה נגר.אבא היה חסיד נלהב ונסע תמיד לרבי שלו. בין השמשות, כשהיה בא מבית הכנסת או כשהלך לשם, היה מספר לנו סיפורים יפים.

אנשים שנפגשתי איתם ושהיו עם אבא בוורשה, סיפרו לי על טוב הלב, ההיגיון והחכמה שלו.

להורים של אבא קראו חווה ונחום.

את סבא נחום, שהיה חסיד גדול, אני לא זוכרת, הוא כבר לא חי אז.

במשפחה של אבא היו 4 אחים.

הכי טוב הכרתי את משה קנט, האח שגר קרוב לעיירה שלנו ושעלה אחר-כך לארץ. עם יתר האחים כמעט שלא התראינו. הם חיו בעיר גדולה, רחוק יותר. אני בכל אופן לא הכרתי אותם. סבתא חווה היתה אישה נאה. תמיד אהבנו לשמוע את הסיפורים שלה על כל ההווי שהיה פעם. כשסבתא חווה נולדה, אבא שלה היה אצל הרב ונפגש שם עם ידיד שנולד לו בן. שניהם עשו הסכם, כשהילדים שלהם יגדלו, הם יהיו חתן וכלה. ככה בתור ילדה קטנה היא ידעה שיש לה חתן.

כשסבתא חווה היתה בת 10 ועוד שיחקה עם אבנים בחוץ,היא נסעה עם המשפחה שלה לראות את החתן, שגר בעיירה אחרת. היא ירדה מהעגלה ורצה לראות אותו. החתן, שבאותו הזמן התפלל ולמד תורה, קפץ מהחלון וברח. סבתא חווה סיפרה שלפני חג שמחת-תורה, היה מותר לילדות ולילדים להיות יחד בבית-הכנסת והיא נשקה את ספר התורה שהחתן שלה החזיק ביד.

את הסיפורים המרתקים האלו תמיד אהבנו לשמוע.

פה אני רוצה לספר על אמא שלי. אמא היתה נבונה מאד והתמודדה בחיים שלה עם הרבה קשיים. הילדים שלי, יודעים את זה יפה מאוד. עד עכשיו אני הרבה מאוד משתמשת באמרות שלה ובחוכמה שלה.

אני זוכרת טוב את האמא של אמא שלי, סבתא אלקה, שהיתה חולת אסתמה וסבלה מאד.

אבא של אמא שלי, היה נחמד מאוד, היה לו שכל בראש ותמיד דאג לכל המשפחה. הסבא הזה היה סוחר פרות, הכיר הרבה אנשים והיה נוסע לכל מיני מקומות. אני זוכרת אותו טוב מאוד, היו לו הרבה עסקים עם האיכרים והםהיו חייבים לו הרבה כסף.

לאמא היו שלוש אחיות וארבעה אחים: אחות אחת באמריקה, אחות אסתר, ועוד אחות שמתה בזמן ההריון או הלידה.מהאחים שלה הכרנו שניים, הרשל ממשפחת הפולוטניקים ונחום שגר בעיר אחרת. שניים מהאחים שלה לא הכרתי. אמא סיפרה לנו ששני הילדים הראשונים שלה ,לאחר החתונה, מתו שניהם מדיפטריה האחד אחר השני. דפטריה זו מחלה עם חום גבוה והחולה יכול להיחנק ממנה. רופא, אולי היה אז בעיירה, אבל תרופות לא היו. עד שאמא הגיעה לפינסק, העיר הגדולה שהיתה 40 ק"מ מאיתנו, ושאפשר היה להגיע אליה רק ברכבת או באוניה, שני הילדים כבר לא חיו.

באותה התקופה האמינו בכל מיני סיפורי כישופים והרבי אמר לאמא שלי: "אולי תניקי ילד אחר, אז הילדים הבאים שלך לא ימותו". אמא נשארה בפינסק אצל משפחה שכמה ילדים נולדו בה ומתו והניקה שם ילד. הילד נשאר בחיים , היא כאילו הצילה אותו.

כל השנים נשמר הקשר ביניהם. הילד הזה גדל, למד, נסע לחו"ל ללמוד ותמיד היה מבקר את אמא.

 

 

המשך בירחון הבא

לעמוד הראשי

 כל הזכויות שמורות למערכת "הקטר" 2005  
ניצה לוין  טלפקס : 03-9364272

המערכת אינה אחראית לתוכן המודעות, הכתבות, המאמרים, היצירות ולתצלומים המתפרסמים בירחון (באתר) זה והם על אחריות במפרסם בלבד.