כְּפַר-סַבָּא
סַבָּא, תַּגִּיד לִי, סַבָּא גָּנוּב,
אַתָּה בֶּאֱמֶת אִישׁ כָּל כָּךְ חָשׁוּב?
מַה, זֶה נָכוֹן, שֶׁיֵּשׁ לְךָ כְּפָר
עִם לוּלִים וְשָׂדוֹת כְּמוֹ... כְּמוֹ כְּפַר-אֲזָ"ר?
נָסַעְתִּי בָּאוֹטוֹ עִם אִמָּא וְאַבָּא,
פִּתְאֹם אִמָּא אָמְרָה: נַעֲבֹר
בִּכְפַר-סַבָּא.
אֲנִי מְבִינָה מַה שֶׁאִמָּא אוֹמֶרֶת –
לֹא כְּפַר-סַבְתָּא, אוֹ דּוֹדָה, אוֹ סְתָם
כְּפַר-גְּבֶרֶת.
אָז תַּגִּיד, בֶּאֱמֶת, כִּי אֲנִי מְתוּחָה,
יֵשׁ לְךָ כְּפָר רַק שֶׁלְּךָ, רַק שֶׁלְּךָ? |