|
"אשת חיל מי ימצא..."
כתבה: גילה הראל
לזכר הורי האהובים, שהקימו משפחה לתפארת, ותרמו
רבות להקמת מדינת ישראל.
ציפורה ויצחק עלו ארצה מפולין ב־1934.
יצחק היה ב"נוטרים", בהגנה ובפלמ"ח, הקים את 11 הקיבוצים בנגב,
הוביל אספקה לירושלים הכבושה וסלל את כבישי העיר רחובות.
עוד בהיותם בקיבוץ "אחווה" שבגבעת הקבוצים ליד רחובות, הצטרפו
ל"הגנה". ציפורה נעשתה אלחוטאית ושידרה ממשדר שהיה מוסתר באחד
החדרים בבן שמן (מקום מגוריהם באותו זמן). תפקידה היה להעביר
הודעות על תנועות החיילים הבריטיים. באחת הפשיטות נתפסה על ידי
הבריטים, נחקרה ונשלחה לכלא. נכלאה כאסירה בבית לחם, עד למשפט
הצבאי, ואחר כך, יחד עם אסירי המחתרות, נשלחה למאסר ביפו.
ציפורה נחשדה בריגול והוגדרה כמסוכנת לציבור. התקופה בכלא
לא הייתה קלה, אך ציפורה ידעה להסתדר עם כל סוגי האסירות. גם בכלא
הצליחה לקשור קשרים עם הסוהרות והמנהלת, והן מצדן השתדלו להקל עליה
במעט. יצחק פעל רבות לשחרורה, והצליח להגיע בעניינה עד למפקד
העליון.
חלום שהתגשם
כתבה: ציפורה הוכברג
(מתוך אסופה לזכרם של אהובנו
ציפורה ויצחק הוכברג)
היה זה במלחמת העולם השנייה, בשנת 1940. הבריטים שלטו בארץ
(המנדט).
כשהגעתי לבן שמן כבר הייתי חברה ב"הגנה". בבן שמן התקדמתי
כל כך מהר, עד שהגעתי לתפקיד הכי חשוב והסודי כאלחוטאית. בעת
החיפוש, שנערך בכפרנו, תפסו אותי משדרת, וכמובן, נאסרתי. וחלומו של
כל אסיר, להשתחרר ולצאת לחופשי.
את החלום שחלמתי בלילה האחרון בכלא, רוצה אני לספר. ובכן, אחרי
כיבוי אורות שכבתי לישון, חלמתי חלום: אני נוסעת על אדמת בן שמן
בכרכרה רתומה לשני סוסים יפים. כל הבתים וכל השבילים מוארים באור
גדול ובפרוז'קטורים. אני מתפלאת, איך זה שיש כל כך הרבה אור? הרי
יש האפלה! הזכירו לי שהאפלה מתחילה רק בשעה 8.00, ועכשיו רק 5.00
אחה"צ. נסענו הלאה וכל השדות מכוסים בכל כך הרבה פרחים, מכל הסוגים
ומכל הצבעים, פרחים נדירים, שלא ראיתי אף פעם.
התעוררתי בהרגשה נפלאה, מלאה מרץ. לו לא שבת היום, הייתי אומרת
שמשהו טוב יקרה. ואז הרגשתי שעלי להוציא את המרץ הזה. אבל איך?
אספתי את הנעליים של כולן ( היינו 4 אסירות בחדר) וצחצחתי. לאחר
מכן ירדתי למטבח, שהיה במרתף, ואמרתי לפטמה: סיט (גב') פטמה, היום
אני עושה עבודות ואת שבי ותנוחי.
לאחר מכן עליתי בחזרה לחדר, להתכונן לטיול בוקר על הגג. הוצאתי
את המחברת ואת ספר האנגלית והשלכתי אותם על השולחן (שגם אותו
קיבלתי בפרוטקציה), ואמרתי: היום, כשאחזור מהטיול, אני לומדת בעד
כל הזמנים. וכמו שאני עומדת וממהרת, אני שומעת את פנינה, השוטרת
היהודייה, קוראת לי: ציפורה! את יוצאת היום!
השמחה אינה ניתנת לתיאור במילים. יצאתי אמנם, אך לא לגמרי
לחופשי, כי קיבלתי עוד 6 חודשים מאסר בית.
אבל זה כבר משהו אחר.
וכך התגשם החלום.
|
