לעמוד הראשי

 
 

טיפים להורים ומורים בנושא ציורי ילדים

מאת : אופירה אוראל

 במשך כ - 18 שנה עבדתי כמורה לחינוך מיוחד לגיל הרך.

במהלך שנים אלו למדתי, שעם הכוונה נכונה הילד מסוגל לעבד ולשחרר רגשות בעזרת שפת הציור. ההבנה הזאת היוותה את הבסיס לנושאים שבהם אני עוסקת היום.

כיום אני מציירת - כי זה התחום לביטוי אישי, שהכי קרוב ללבי .

במקביל אני מלמדת אנשים את שפת הציור כדי שיוכלו בעזרתה להביע את עצמם -

ובהקשר זה אני, מתכוונת לציור אינטואיטיבי, השונה מציור שעוסק בהעתקה של הטבע.

מדובר בציור חופשי שאינו דורש את מה שנקרא בפי הרוב "כישרון".

כולנו נולדנו עם יכולות רבות להביע את עצמנו נוסף על מילים ושפה.

נולדנו עם יכולת תנועה, שירה, משחק, ובין היתר, גם ציור.

ילדים מקורבים לאמצעי ההבעה השונים, ולרוב לא נשמע ילד קטן שאומר: "אני לא שר כי אין לי כישרון לזה".

אם יתחשק לו הוא ישיר.

אם יתחשק לו הוא יצייר.

המושג "כישרון" בתחום הציור נתפס בעיני המבוגרים כיכולת גרפית להעתיק את הטבע או כל דבר אחר שאדם מתבונן בו.

וכך אנחנו, הורים ומורים, בעת התבוננות בציור הילד, מעירים הערות, כביכול תמימות ובונות כמו למשל:

 "למה הפרח יותר גבוה מהבית?" או : "תראה, לשמים באמת אין צבע ירוק...",

ובכך סוגרים בפני הילד את עולם הציור ונוטעים בו את ההרגשה שמה שהוא עושה הוא לא טוב, שהוא לא כישרוני בזה,

שעדיף שיחפש תחום אחר להשקיע בו.

בעצם, אנחנו שמים דגש על יכולת גרפית, על הקשר עין-מוח-יד, שאצל אחדים הוא יכולת מולדת, אך זו היא גם יכולת הניתנת לרכישה.

ובכך מאבדים את העיקר.

אני רוצה להציע לכם הגדרה חדשה למילה "כישרון", הגדרה שאינה קשורה ליכולת גרפית מולדת.

שמעתי אותה מד"ר פינקי פיינשטיין, שאצלו השתלמתי בציור אינטואיטיבי.

כישרון הוא התשוקה שלנו והרצון שלנו לצייר.

הרצון הזה, החשק הזה, אומר שיש לנו חיבור ליכולת הטבעית שלנו להביע את עצמנו בשפת הציור וזה לא משנה כלל אם יש לנו יכולת גרפית להעתיק את הטבע או לא.

אם אתן לשני אנשים לצייר את אותו הנושא, לדוגמה את הנושא כעס - ואחד יצייר בצורה מדויקת לפרטי פרטים פרצוף של אדם כועס, עם תווי פנים שמשדרים הבעה כועסת, עם גבות מכווצות וסלסולי עשן יוצאים מהאוזניים ומהאף,

ולעומתו השני, ייקח אדום ושחור וימרח אותם במהירות ובאגרסיביות על הנייר -

לפי ההגדרה החדשה, המצייר השני הוא הכישרוני מבין השניים, כי הוא לא עסוק בציור תבנית מוכרת שמייצגת כעס, אלא הוא הופך את המילה כעס, את האנרגיה הזאת, לצורה ולצבע.

הוא משתמש בשפה של הציור להביע כעס שנמצא בתוכו.

בידנו היכולת לעודד את הילד לבטא את עצמו בתחום הציור.

וזה מה שעלינו לעשות:

- להניח לו לצייר מה שהוא רוצה ואיך שהוא רוצה.

- לאפשר לו להשתמש במגוון רב של צבעים.

- לא לשאול: "מה ציירת?" כדי שהוא לא ימציא תשובה שתמצא חן בעיננו ואחר כך גם יתחיל לצייר בהתאם    לציפיות שלנו.

- לכבד כל יצירה

- לתאר את מה שאנחנו רואים בציור, במקום להעביר ביקורת. לדוגמה: "ציירת פרח ג ד ו ל!" במקום, "למה ציירת פרח כל כך גדול?".

- לקבל ולהעריך ציורים שבהם הפרופורציות או הצבעים שונים ממה שרואים במציאות - כי זאת היצירה האישית והייחודית שלו.

עידוד שכזה יפתח בפניו את עולם הציור ויאפשר לו מקום מהנה ומרגש לבטא את עצמו, מעבר לשפה ולמילים.

 

לפרטים נוספים לחץ כאן

אופירה אוראל

   www.oriel-o.com

 
     

 
 

 

 

 
 כל הזכויות שמורות למערכת "הקטר" 2005  
ניצה לוין  טלפקס : 03-9364272

המערכת אינה אחראית לתוכן המודעות הכתבות והתצלומים והם על אחריות המפרסם בלבד