|
*
המציאות המטאפיזית והמציאות הפיזית
או כיצד משפיעות האמונות הלא מודעות על המציאות
מאת : שושנה דונאיה
כאשר המציאות שלנו אינה כפי שאנו רוצים שתהיה, הסיבה לכך
היא האמונות הפנימיות שלנו.
בדרך כלל איננו מזהים את האמונות הפנימיות כמחשבה מודעת. היא
מופיעה לפעמים, כבדרך אגב.
כאמונה מודעת אנו מתייחסים פעמים רבות לרצון שלנו,אנו רוצים דבר
מסוים. אך לצערנו לא כל מה שאנו רוצים אנו מסכימים בתוכנו
לקבלו.
לדוגמא- אני רוצה להצליח , להיות רזה, להיות במערכת זוגית , אך לא
מצליח להגיע לכך, למרות האמונה המודעת שלי שאני רוצה. מה מכשיל את
הפעולה הזו? למה מה שאני רוצה לא מתגשם? פעמים רבות מגדירים אנשים
את עצמם כאדם חיובי. המציאות הפיזית היא המוכיחה לנו עד כמה אנו
חיוביים.
המציאות הפיזית אינה תוצר אובייקטיבי שעלינו להתמודד מולו .
המציאות שלנו היא תוצר של האמונות הפנימיות שלנו. כלומר אם
המציאות שלי אינה חיובית, המחשבות הלא מודעות שלי כלפי הנושא אינן
חיוביות. אני לא מאמינה בעצמי, לא מעריכה את עצמי, מבקרת , שופטת.
לדוגמא, אדם יפעל ויעשה כל שביכולתו כדי להצליח במשהו
,בעבודה ,בזוגיות, וברגע האחרון יקרה דבר אשר יטרפד את כל
פעולותיו.
האדם יאשים את מזלו הרע, את האנשים הקרובים אליו, את האנשים
הקשורים לפרויקט הזה , אך לא יבין שמשהו בתוכו יוצר זאת,
הפחד שלו. "את אשר יגורתי בא לי" אמר הנביא. הפחד מושך אלי את אשר
אני ירא.
הסיבה לחוסר היכולת שלנו לזהות ולראות את מקור הבעיה היא חוסר
התקשורת שבין המודע לתת מודע.
כאשר אנו ילדים , התקשורת שבין
המודע והתת מודע זורמת. ילדים מחוברים לתת מודע שלהם, לכן הדמיון
שלהם כה רב. הם שולפים דימויים מן התת מודע, הם יכולים לזכור
גלגולים קודמים ולספר כאילו זה קורה עכשיו. ההורים או מורים יכולים
להגיד שהילד מספר סיפורים או משקר. ילד יכול לראות הילות, יכול
לראות חבר דמיוני שיהיה ממשי בשבילו בדיוק כמו הילד מהשכונה.
זוהי
בעצם היכולת שלו לקלוט את הדברים שמעבר.
כאשר האם נכנסת לחדר ורואה
את בתה הקטנה או בנה מדברים עם משהו שהיא לא רואה, היא תזהיר אותם
שלא עושים זאת, "יגידו שאתם פסיכים". וכאן הילד קולט שמה שהוא עושה
אינו נכון ומתחיל לסגור את עצמו בפני הרגישות שלו, בפני היכולת שלו
לקלוט דברים אחרים שאינם פיזיים בלבד.
מה שקורה הוא שלאט לאט הילד
לומד לחסום את עצמו, גם בגלל אמונות חברתיות, רצון להיות כמו אבא,
חזק ,גברי,הוא יספוג את האמונה שאסור לתת לרגש להיות, ולכן ידחיק את
רגשותיו. כאשר יחווה חוויה טראומתית וכואבת, שאין הילד יכול
להתמודד עמה, הוא ישליך את הזיכרון הכואב לתוך התת מודע ויסגור את
הדלת.
אם נדמיין את המודע והתת מודע כשני כדורים מחוברים זה לזה ,
וביניהם יש מסננת . כדור אחד הוא המודע . המודע מכיל את
אותם חלקים של מחשבה שאנו מזהים,ידע, מחשבות על פעולות שאנו רוצים
לעשות, מחשבות על אנשים, תוכניות מודעות וכו'. החלק התת מודע ,
הכדור השני , זהו מאגר של חוויות לא פתורות, טראומות שהדחקנו,
אמונות שליליות , דברים שנאמרו עלינו כילדים והיה לנו קשה לקבלם,
פחדים.
כשאנו ילדים והמסננת פתוחה, יש תנועה וזרימה בין שני
הכדורים. המחשבות של הילד על המציאות שלו מושפעות גם ממחשבות לא
מודעות שזורמות אליו מן התת מודע. לכן קשה לילד להבדיל בין מציאות
לדמיון ואז אומרים שהילד "משקר".
ככל שאנו מתבגרים, המסננת הזו
נחסמת. הקשר בין המודע והתת מודע מתנתק.
אנשים בוגרים מזהים את עצמם
רק עם המחשבות המודעות שלהם. המחשבות הלא מודעות הן משהו "שלא
קיים" מבחינתם.
החסימה שבין המודע והתת מודע גורמת לכך שאין אנו
מודעים לפחדים ולאמונות המודחקות שלנו. חוסר היכולת לתקשר עם החלק
הלא מודע שלנו גורם לכך ששני חלקים אלה מכילים רגשות הפוכים זה
לזה. אדם יוצר רגש בנושא מסוים במודע, ובאותו נושא יש לו רגש הפוך
בתת מודע. אדם שאנו מאד אוהבים כשהוא פוגע בנו ונוטש אותנו למשל,
עולה בנו רגש קשה אפילו של שנאה. או לדוגמא כאשר אנו שמחים מאד
ופתאום עולה בנו רגש עמוק של עצב. או אחרי שעשינו משהו שדרש מאתנו
אומץ רב, אנו חשים פחד.כו'.
הניתוק שבין המודע והתת מודע, חוסר
הזרימה שביניהם בגיל המבוגר, גורם לכך שהתת מודע הופך להיות כמו
מחסן שאליו נזרקים כל הפחדים והרגשות שאיננו רוצים להתמודד עמם,
אמונות שקיבלנו אותן כילדים קטנים, שהאמנו למורה שאמר "אף פעם אתה
לא תדע חשבון" והאימא אמרה שאחיך הקטן יותר מוצלח ממך, ואחותך
הקטנה יותר יפה ממך, שאת רעה והיא טובה...וכו'.
האמנו להם , כי הם הגדולים, והאמנו שהם יודעים את האמת עלינו.
ומכיוון "שאני רעה" כי לא הכנתי שיעורים, או לא עזרתי לאימא
בעבודות הבית, אז כמובן "שלא מגיע לי."
בתת המודע מצטברים, אמונות שליליות שהדחקנו, , פחדים וכעסים,
טראומות. מכיון שלתת המודע אין לאן לשחרר אותם כי הזרימה אל המודע
חסומה , הוא משחרר אותם אל שני מקומות.
1. הגוף הפיזי
2.
המציאות הפיזית - מערכות היחסים.
הגוף הפיזי הוא מראה של המחשבות שלנו. נאמר "כמו בעליונים
בתחתונים", שפירושו שהמחשבות המופשטות שלנו מקבלות ביטוי בעולם
הפיזי ומתגשמות. כאשר אנו חושבים באופן מופשט על פחד מהצלחה, אנו
מקבלים "פיק בירכיים", כאשר אנו אומרים "אני לוקח הכל ללב", כל
האנרגיה של הפחד והדאגה מוזרמת אל הלב, ואז יום אחד הלב כואב, התקף
לב.
אחד הסיפורים שחוויתי כמטפלת, כאשר יום אחד הגיעה אלי מטופלת
לטיפול, ובאמצע הטיפול היא אומרת לי: "את יודעת כבר כמה זמן שאני
לא מרגישה את היד שלי" כשבדקתי אתה מה עובר עליה, סיפרה לי, שבנה ,
בחור מוכשר כבן 27, גרפיקאי, פוטר מעבודה ונוסף לכך התאהב באשה
נשואה אם לשני ילדים, וכנראה שנודע לבעלה. הבן היה במצוקה גדולה
והיא כאם ניסתה לעזור לו, לייעץ לו מה לעשות והוא דחה את כל עצותיה
על הסף.
"פשוט הרגשתי שקצרה ידי מלהושיע" אמרה. כאן חייכתי ואמרתי
לה "הנה, כאן מקור חוסר התחושה שלך ביד. המוח שלך קיבל את ההוראה
שלך כפקודה והפסיק את זרימת האנרגיה ליד."
כלומר גם משפטים שהם כביכול סתמיים, עלינו להיזהר בהם כי התת מודע
אינו מבחין בין הוראה סתמית והוראה "אמיתית" ומבצע גם את מה שלא
התכוונו שיבצע.
גם כאשר אנו חווים חויה שבאופן לא מודע מזכירה לנו
חוויה אחרת לא נעימה, אנחנו מרגישים את הפחד בגוף, אנחנו לחוצים ,
או כועסים מבלי שנבין או נזכור למה אנחנו מגיבים כמו שהגבנו. לדוגמא
אם אדם נפגע ממכונית אדומה, כל פעם שיראה מכונית אדומה, בלי לשים
לב, ירגיש פתאום כאב ברגל או באזור שבו נפגע.
הצורה השניה שהתת
מודע משחרר את האמונות שלנו היא אל מערכות היחסים שלנו.
הפחד או
האמונה על עצמנו משודרים לתוך ההילה ומתוך ההילה הם נקלטים על ידי
ההילה של האדם האחר וחוזר אלינו. לדוגמא, עבדו אתי שתי בחורות, אחת
יפה וגבוהה, שנקרא לה לילי בחורה מרשימה, והשניה קטנה, רזה ואפילו
הייתי אומרת "לא יפה", ששמה היה סוזי, שינים בולטות, רגלי אפס, ובכל
זאת, הייתה תמיד לבושה יפה ובתשומת לב רבה, עליזה וצוחקת ומתבדחת
עם אנשים.
סוזי, הקטנה והפחות יפה, קיבלה תמיד מחמאות כמה היא יפה
היום, וכמה הבגד שלה מיוחד, ובחורים ניסו להתחיל אתה למרות שהייתה
נשואה. לילי, לעומת זאת, לא קיבלה בכלל מחמאות למרות יופייה.
הסיבה
לשוני בהתייחסות היא באמונות שלנו כלפי עצמנו, לילי למרות יופייה,
לא חשבה שהיא יפה, הביקורת העצמית שלה שודרה דרך ההילה שלה והיא
קיבלה את אותה התייחסות שהיא חשבה על עצמה. סוזי לעומת זאת האמינה
שהיא מיוחדת ושידרה זאת, ומשכה אליה את הערצת המין השני למרות
שהנתונים הפיזיים שלה היו פחות טובים.
דרך המציאות הפיזית אנו פוגשים אנשים ששוב ושוב אנו יוצרים אתם מצב
או דפוס שחוזר על עצמו - מתח, ביקורת, כעס, התנגדות, תחרות, קנאה.
מצבים אלה באים להראות
לנו שבתוכנו , בתת מודע שלנו יש אמונות שליליות על עצמנו או על
אחרים. אמונות אלו נקלטות על ידי התת מודע של האחר וחוזרות אלינו
כבומרנג. דומה מושך דומה, האמונות השליליות מושכות אלי
מציאות שלילית.
על מנת לשנות את המציאות , ואת תגובת הסביבה אלי, עלי לזהות את
הדפוס בחוץ כתמונת מצב לדפוס הפנימי שלי.
הכרה והבנה לגבי האמנות הפנימיות שלי כלפי עצמי, או כלפי מצבים
ואנשים. היכולת לקחת אחריות על כך ולשנות אמונות אלו תשנה את תגובת
הסביבה אלי.
כיצד נזהה זאת?
באם יש סביבי אנשים שאינם מפרגנים לי,
מבקרים, למרות כל המאמצים שלי לעשות את עבודתי בצורה הטובה ביותר.
הכעס שאני כועסת עליהם והפגיעות לא ימנעו מצב זה.
עלי לשאול את
עצמי - מה בעצם האדם הזה מראה לי על עצמי?
אם זאת ביקורת, אז
היכן אני מבקרת את עצמי ולא מקבלת את עצמי? ולשנות זאת. כאשר אני
פוגשת אדם שהוא קמצן אלי, תכונה שגורמת לי להרגיש מתוסכלת וכעס על
האדם ,לשאול היכן נמצאת תכונה זו בתוכי.
לזהות את הקמצנות
לעצמי, לזהות את ההתייחסות לעצמי שאני תמיד בעדיפות אחרונה לעומת
נושאים אחרים. האדם הזה מראה לי זאת. זוהי תכונת המראה.
האנשים
הקרובים אלינו הם מראות למחשבות ולתכונות הלא מודעות שלנו. הסתכלות
רגישה למצב תביא אותנו לידי שינוי.
כשאני משתנה המציאות שלי משתנה.
כיצד נשנה זאת?
1. מודעות – למחשבה , לפחד לאמונה הלא מודעת בתוכי
על ידי הסתכלות במציאות שלי, במערכות היחסים שלי, המצב הכלכלי,
המצב הבריאותי. ברגע שאני מודעת אני יכולה לשנות. כתיבה היא דרך
שעוזרת לשחרר מחשבות סרק ולהגיע לידי תובנות.
2.שינוי המחשבה
שזיהינו -
לדוגמא - אם זיהיתי שאני מבקרת את עצמי ולכן האנשים סביבי,
בעלי, הבוס , הילדים, האימא, מבקרים אותי, אני משנה את המחשבה
השלילית למחשבה חיובית -
"אני אוהבת ומקבלת את עצמי."
אם אני קמצנית לעצמי, אני משנה את סדר העדיפויות שלי, שמה את עצמי
בראש הרשימה. אם אני חושבת שאני לא יפה ולא אוהבת את עצמי, להתחיל
לאהוב, לשנות. לתת לכל חלק שבי תשומת לב, להכיר בחלקים היפים שבי,
לאהוב אותם ולהדגיש אותם. על מה שאני מסתכל – גדל. כלומר כל מה
שניתן לו תשומת לב, גדל, ואם אתן תשומת לב חיובית לעצמי, גם תשומת
הלב החיובית של הסביבה תגדל.
3. חזרה על המשפטים החיוביים במשך הרבה פעמים ביום
מביאה לידי הפנמה של המחשבה החדשה והמתקנת לתוך התת מודע. אני
נוהגת להגיד לתלמידי ומטופלי - לשנן את המשפטים החיוביים עד שיהיה
חלק מכם.
4.כתיבת מטרות שאנו רוצים להגיע אליהם.
ע"י הפיכת המטרות
למשפטים חיוביים שאנו מטמיעים תוך כדי שינון פעמים רבות. אנו
מתכווננים ומביאים לידי הגשמה של המטרות. למשל אם אני רוצה עבודה
חדשה שיש לי בה אתגר ומצוי של יכולותיי, ומשכורת בהתאם טובה
וגבוהה. עלי להגיד "יש לי עכשיו עבודה חדשה ונהדרת, בה אני עובדת
עם ועבור אנשים שאני אוהבת, תוך מיצוי יכולותיי היצירתיות. אני
מרוויחה בה שכר רב." למה "יש לי" כי ברגע שאנו אומרים תהיה,
בעתיד, אין התת מודע מכיר בעתיד, הוא מכיר את זמן ההווה. ולכן ברגע
שאני משדרת ליקום שיש לי היקום והתת מודע מביאים אלי את האפשרות
החדשה הזו שאליה אני מתכווננת.
שושנה דונאיה, הילרית ,מתקשרת,
מדריכה, מאסטר רייקי, קרונה וסייקם.
פתחה תהליכי טיפול וריפוי אנרגטיים רבי השפעה על המציאות :
חיבור לנשמה חיבור לזוגיות וחיבור לבורא ולשפע.
לפרטים נוספים: טל. 09-7687422
אתרים:
www.metaplim.co.il/harmony
www.ima-adama.co.il/home/harmony
|
