|
תחילת עידן מכונות לצילום מסמכים ללא כימיקלים
מספר חיים קרסו, נשיא חברת בני משה קרסו בע"מ, ובעבר
מנכ"ל החברה:
ראשיתו של עסק המכוניות המשפחתי שלנו עוד לפני קום
המדינה, ב- 1934. באותה שנה נוצר קשר עם המרכז של חברת ג'נרל מוטורס
באלכסנדריה, והתווספו לחברה סוכנויות של מכוניות אולדסמוביל וג'י.אמ.סי.
מארה"ב, ומכוניות ווקסהול ובדפורד מאנגליה.
במשך השנים הצטרפו לחברה כל מיני סוכנויות נוספות,
כגון: קרייזלר, פלימות', דה-סוטו, נאש, סטודיבייקר, פדרל, אמריקן
מוטורס מארה"ב, הילמן, המבר, סנבים, קומר מאנגליה, דאף מהולנד. אחדים
ממפעלי המכוניות האלה נרכשו עם הזמן על ידי חברות אחרות או נסגרו, כך
שכיום חברת בני משה קרסו בע"מ מטפלת במכוניות "רנו" מצרפת ו"ניסאן"
מיפן.
בית העסק שלנו תמיד דאג לספק שירות תיקונים
וחלפים לפי הנחיות היצרנים, והחזקנו מוסכים גדולים שסיפקו גם תיקוני
פחחות וצבעות.
יום אחד, בשנת 1958, פנה אלי הצבע הראשי ודיווח לי
שיש לו בעיה רצינית עם "נייר מים", מין נייר זכוכית, שהצבעים משתמשים
בו כשהוא רטוב בשלבים שונים של צביעת המכונית.
הוא טען שנייר המים שניתן להשיג בשוק המקומי הוא יבוא
מאנגליה, נייר יקר שאינו באיכות טובה. ממידע שהגיע לידיו הוא הבין,
שנייר המים הטוב ביותר לשימוש הוא האמריקאי של חברת M3 ,והוא ביקש ממני
להשתדל לייבא את הנייר הזה.
התקשרתי עם חברת M3 במינאפוליס, ארה"ב, ולאחר
משא ומתן הצלחתי לקבל בלעדיות ומחירים זולים יותר מהנייר האנגלי המצוי
בשוק. התחלתי לייבא כמויות נייר עבור הצבעים של הרשת שלנו ומכרתי גם
לצבעים אחרים.
מספר חודשים מאוחר יותר, קיבלתי יום אחד מברק מהנהלת
חברת M3 ובו הם מודיעים לי שנציג שלהם, אחד Urmson Mr , מגיע לביקור
בארץ. הם ביקשו שאדאג לנציגם לחדר במלון, היות שכל בתי המלון היו אז
בתפוסה מלאה.
נסעתי לשדה התעופה באופן אישי לקבל את פניו, היות
שהקשר שלי עם M3 היה חשוב לי מאוד. התברר שהמיסטר אורמזון הינו בחור
אמריקאי צעיר וסימפטי , שבא לארץ לחפש סוכן בלעדי למכונה מיוחדת לצילום
מסמכים, ללא צורך בשימוש בכימיקלים.
באותו זמן הייתה בארץ רק מכונת KODAK לצילום מסמכים.
במכונה זו היה צורך בשימוש בכימיקלים, כמו בפיתוח תמונות במעבדת פילם.
מובן שזה היה מאוד לא נוח.
מר אורמזון סיפר שמדובר בפטנט חדש של M3 שהם קוראים
לו Thermofax. המכונה מוזנת בנייר מיוחד רגיש לחום, ולכן תהליך הצילום
הוא מיידי. מכניסים בו בזמן הן את המסמך שרוצים והן את הנייר המיוחד,
ומיד מקבלים עותק ברור.
הבחור ביקש ממני שאעזור לו לברור מתוך כ- 100 מכתבים
שקיבל ובהם בקשות להפוך לסוכנות של -M3 בארץ, את החמישה הכי רציניים
והכי מתאימים. אמרתי לו שלא ידאג,אני אעזור לו.
ישבנו במשרד בתל אביב ובררנו מתוך המכתבים 5 מכתבים
שנראו לנו כבאים בחשבון, ואז הבחור פונה פתאום אלי ואומר: שמע , אחרי
שראיתי את המשרדים שלך ואת הארגון שלך, אני מציע שאתה תיקח את הסוכנות
של Thermofax. אמרתי לו שאני לא מטפל בציוד משרדי. תשובתו : אתה לא
צריך לדעת כלום. אתה לא צריך להשתדל למכור. האנשים יבואו אליך לבקש
שתמכור להם את המכונות. והוא הוסיף : "אני אכין לך מיד הזמנה ראשונית,
וכשיגיעו המכונות, כבר תראה שיחטפו אותן." הוא שיכנע אותי להסכים.
בכל זאת, טענתי באוזניו כי הוא חייב לבקר אצל 5
האנשים שבחרנו כהכי מתאימים, כדי שיהיה משוכנע שהבחירה שלו נכונה. הוא
הסכים, ובמשך היום הוא ביקר אצל האנשים האלה וחזר ואמר : "אתם הכי
טובים."
כעבור שבועות אחדים קיבלנו את המכונות והנייר שהזמנו,
ואני בעצמי התחלתי לטפל במכירה. השמועה על המכונות עברה מהר מפה לאוזן,
ובתוך חודש נמכרו כל 10 המכונות שקיבלנו.
ראיתי שזה יכול להיות עסק מעניין ורווחי, וחיפשתי
מנהל שיטפל במחלקה החדשה לציוד משרדי. זמן קצר אחר כך, בהמלצת מכרים,
הגיע אלי גבר בעל הופעה, שהתברר ששירת כסגן אלוף וגם הספיק לעבוד בתור
מנהל מכירות בקפריסין, בחברת "קרגל", יצרני אריזות קרטון . הוא אמר לי
שנמאס לו לשבת בקפריסין, שהוא רוצה "הביתה" והוא מוכן לעבוד בתנאים
שאציע לו. הוא עשה עלי רושם רציני. שאלתי אותו מה פירוש השם שלו "נור
סלע" יעקב, והוא הסביר לי כך: "שמי האורגינאלי הוא בעצם ליכטנשטיין,
אבל כששירתי בצבא כסגן אלוף, נתקבלה יום אחד דרישה מבן גוריון לעברת את
כל השמות הלועזיים של הקצינים. לי נתנו לבחור בין שתי אפשרויות :האחת,
לתרגם את השם ולהיקרא לפי התרגום המילולי (ליכט בגרמנית – אור או נור,
ושטיין – אבן או סלע), והשנייה, להשאיר את השם כמות שהוא, רק לתת לו
צלצול עברי ( לך תשתין...), ואתה, במקומי, במה היית בוחר?"
התברר שהאיש היה איש מכירות מלידה. בתוך זמן קצר הוא
היה למוכר הטוב ביותר שלי. הוא פיתח את המחלקה בצורה יוצאת מן הכלל,
ויותר מאוחר עבר גם לעסקי מיקרופילם.
|
